בדרכי ראיתי את האויבים שפרצו את גדרות הכרם וקטפו ותלשו את פריו ולֹא הִשְׁאִירוּ עוֹלְלוֹתָיו. גם אצלנו בבית פנימה עצמם לא היו טובים זה לזה. יום אחר יום פילסתי את דרכי בתוך נהרות של זעם ברחובות ובבתים. ראיתי משפחות נקרעות ואובדן. פגשתי ילדים שחיפשו את הוריהם והורים שחיפשו את ילדיהם.
ראיתי גם ניסיונות של נחמה, שיחות פיוס ומאמצים לקירוב לבבות וחולים ופצועים שביקשו מזור כשבני המשפחות ליד מיטותיהם. ברגעי ההחלמה הקטנים ראיתי ידיים מושטות וכשהן מושטות אין להן צבע, גזע או גיל. קולות של אובדן וכאב הותכו בקולות של תקווה ושל יצירה מחודשת.
עוד מעט תשמעי בבתי הכנסת את "ונתנה תוקף": "מי יחיה ומי ימות, מי במים ומי באש". ב"אבינו מלכנו" הם יבקשו: "חננו ועננו כי אין בנו מעשים". נדמה לי שהספקתי להכיר אותם: זמן קצר אחר כך השגרה תכסה על הפחד.
את עוד תכירי מקרוב את הכוחות שמנסים להוליך את האדם שולל. הם ממזרים, הכוחות האלה, חלקם נראים ממש כמו בני אדם שמתהלכים בינינו. בהתמודדות מולם יש שלושה כלים עיקריים: תשובה, תפילה וצדקה. אני לא מנסה להחזיר אותך לשום מקום. אני רואה בתשובה את היכולת לעצור ולהתבונן.
לקחת אחריות, לבקש סליחה, לתקן ולבחור שוב. כל אחת וכל אחד יכולים למצוא את הדרך האישית שלהם אל התשובה, אבל בשביל שיגיעו אליה עליהם לעמוד מול שאלות רבות. ראיתי רבים שהכלים הללו שימשו להם כפנס כשנדמה היה שהם מאבדים את הכיוון והאפלה איימה להשתלט.
בעוזבי, בני האדם מניחים את החולשות על כתפיי ואת התקוות על כתפייך. זכרי שתפקידך להעניק מסגרת לזמן, ותפקידם למלא אותו במעשים. טיבם של המעשים בידיהם.
עכשיו הגיע תורך: הם יעטפו אותך בשירים ובציפיות, יראו בך מושיעה. יבקשו שתפתחי שערי שפע ותביאי איתך ברכה, שלווה ושגשוג. אני מכירה את זה היטב. לקח להם זמן קצר עד שכינו אותי "שנה קשה", "שנה מקוללת", "כתם בהיסטוריה". אלייך יפנו בהתחלה במילים מתוקות, כאילו את לבדך תשני את גורלם, אבל את אינך אלא כלי של זמן. האדם הוא שנדרש למלא אותך.
השעות והימים הם מחזור מתמשך של בריאה ודין, פחד ותקווה, שבר ותקומה ועכשיו הגיע תורך להיות חוליה נוספת בשרשרת. היכנסי בענווה, שמרי את הברכות וזכרי את ההבדל בין ציפיות אנושיות לבין אחריות אנושית.
אני מאחלת לך שתגדלי להיות שנה שמעניקה לאדם הזדמנות לחיים מלאים. "המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית". העולם נברא מחדש שוב ושוב. גם לבני האדם ניתנת ההזדמנות לקום בכל יום ולפתוח התחלה חדשה. כל שנה היא לידה, ולך נותר לקוות שהאדם יזכור שהבריאה תמיד מתחדשת. כל היתר בידיו.
עכשיו אני מוסרת לך מצפן של יראה וכבוד, אזהרה מפני התעתוע, ואת כוחן של המילים. היי מוכנה למסור ביום מן הימים את דברייך שלך לשנה שתבוא אחרייך. אני הולכת מכאן. אכלה עם קללותיי. מי שישמע, איזה שלאגר בני האדם. בינינו, גם אני לא אתגעגע. אחות קטנה, אני מאחלת לך שבני האדם יהיו טובים אלייך.
התרעות פיקוד העורף