פסנתרן פולני מזדקן (בימינו אדם בן 72 כבר זכאי להיקרא מזדקן ולא זקן, אם כי בעיניה של אישה הנושקת ל־50 שתוביל את הסיפור הוא עשוי להיראות זקן, ואפילו "מוקיון זקן") מגיע לברצלונה לרסיטל שעיקרו שופן, שהוא נחשב אחד מפרשניו המובילים.
והנה כבר קיבלנו יותר ממה שהעזנו לבקש. אנחנו הולכים שבי אחר כל תנועותיה ומחשבותיה של ביאטריס; קוטזי - גבר מזדקן/זקן - נבלע בדמותה וחודר מתחת לעורה בהצלחה בלתי מבוטלת.
עד מהרה היא מגלה שאין לזלזל בעולם הלא־אמיתי כביכול, שעומד על כרעי תרנגולת של פנטזיות, שקוטזי מעז להציג מבעד לעיני המפונטזת ולא המפנטז. הדברים מתגלגלים באופן שמזעזע את ביאטריס הכה מציאותית ומחושבת. "הסיבוכים האלה", היא מכנה אותם.
פערי השפה בין השניים מוסיפים ממד נוסף של בלבול לקשר המבולבל מלכתחילה. "לפעמים קשה לדעת למה האיש מתכוון באנגלית הלא שלמה שלו. האם הוא אומר משהו עמוק, או שפשוט נפל על המילים הלא נכונות, כמו קוף מול מכונת כתיבה".
המפגשים המיניים בין השניים מתוארים באופן כמעט גרוטסקי. "המשקל האדיר המוטל עליה הוא חוויה מוזרה, וגם די מפחידה, אבל זה לא נמשך זמן רב"; "גוף מתגושש עם גוף מיוזע. הלם לגבר לא פחות מאשר לאישה. אחרי דו־קרב כזה לא נותר מקום להערצה, לסגידה".
בפרק אחר, סטנדיש מביטה באורח שמופיע לבוש בהידור, לפי הסטנדרטים הנמוכים של בית סלאו, וחושבת ש"היו ימים שבהם כל גבר שהגיע עם רוכסן סגור היה יכול לטעון זאת". הוא שאמרנו, עונג שאין ממנו שובע.
תמהני כמה חוכמה נדרשת כדי ליהנות מ"ארוחה גדולה ונדיבה כמו השף עצמו", עם פואה גרה, אמרניאק מעושן עם גבינת רוקפור בוגרת, צדפות בחמאה, מיני פטיפורים, שוקולדים וברנדי פירות ריחני. לא מספיק להיות סתם גרגרן? כל ארוחה מעוררת קרקורים בבטן הומייה ובעיקר קנאה, גם ארוחות הבוקר (לצד הבגט החם מהתנור מוצעים גם אומלטים, גבינת עיזים חריפה, תותי בר, יוגורט קרמי עשיר, יערת דבש - די לעינויים!), וכך גם לגבי כל לגימת יין ש"מלבלב על לשונה" של הגיבורה (התרגום הוא מעשה ידי מונה גודאר, כמה הולם! קרובה של ז'אן לוק במקרה?).
התרעות פיקוד העורף