במסגרת ביקוריה היא השתתפה באירועים באוניברסיטאות שונות, אחד מהם באוניברסיטת ניו דלהי. “זה היה יום שלם של שיחות ושירה, שנוצר בו קשר אנושי לא צפוי", היא מספרת.
לפני שבועות אחדים שלח שוקלה לחיימוביץ’ שיר חדש שלו, שהוא מחווה אישית לישראל, לכותל ולביקור שלה בהודו. "השיר הדהים אותי", מספרת חיימוביץ’. "כדי לכתוב אותו הוא היה צריך ללמוד על יהדות, על עברית, על ההיסטוריה. זו מחויבות שאין לה הסבר הגיוני חוץ מרגישות אנושית".
"בעוד במקומות מסוימים גיליתי עוינות או חוסר רגישות, דווקא מהודו מגיעות אליי תגובות מלאות הזדהות. אחד העורכים שם כתב לי אחרי 7 באוקטובר: ‘אפילו האדמה לא תשתוק על הדם שנספג בה ביום הזה’. משפט שממשיך להדהד בי".
חיימוביץ’ עוסקת גם בתרגום ובעריכה של שירה. לאחר המלחמה היא אף יזמה אנתולוגיה של שירה ישראלית־פלסטינית שיצאה בצרפתית ובאנגלית. “הרגשתי מחויבות להוציא את הקול הזה החוצה", היא מסבירה. לצד תרגום השיר של שוקלה, היא עצמה כותבת על הודו – על הכאוס, הצבעים, התנועה, תחושת הזרות והחום האנושי. "אני הולכת רגל, וכל דבר שאני רואה נכנס ישר ללב. בהודו אפילו לחצות כביש זו חוויה ספרותית", היא מסכמת.
מעברית להינדי - 1
התרעות פיקוד העורף