האתגר הדיפלומטי של שושני היה לייצג את ישראל ואת עמדתה, ולהתמודד עם המחאות וההתנגדות - בלי ללבות את האש. "אתה לא יכול לצאת חזיתית. אתה צריך להיות מתוחכם", הוא הסביר. "להפעיל קשרים, לדבר בשפה שלהם, לגרום לאחרים לצאת נגד הקמפיין".
לטענתו, הקשרים הטובים שנטוו עם בכירי הממשל ההודי הועילו: "הם לא פעלו נגד הקמפיין הפרו-פלסטיני כי הם אוהבים אותי, אלא כי הם אוהבים את ישראל ומגנים את הטרור. עבורם, ההפגנות האלה מעודדות טרור. זו רשת ביטחון שישראל בנתה במשך שנים. פתאום, כשחברים שלך מבוליווד מפגינים נגד המדינה שלך, אתה מבין כמה הרשת הזו קריטית. התנועות הפרו-פלסטיניות בהודו לא מוגרו לחלוטין, אבל כנפיהן קוצצו".
המחנות שיש בישראל
בספטמבר האחרון סיים שושני (59) את עבודתו כקונסול במומבאי אחרי קדנציה בת ארבע שנים, ובעודו ממשיך בעבודתו במשרד החוץ וממתין לתפקיד הבא, כתב את הספר "שבעה נהרות, שבעה שערים - הודו ישראל" (הוצאה עצמית), שצולל לעומק היחסים המורכבים בין ישראל להודו מקום המדינה ועד היום. הספר אף מוצא נקודות דמיון בין החברה הישראלית ובין החברה ההודית בהיבטים פוליטיים, דתיים, כלכליים ותרבותיים.
"מה שהצית בי את הרעיון לכתוב את הספר קשור לדמיון המבני בין ישראל להודו", הוא גילה. "דמיון היסטורי, פוליטי, נפשי. ברגע אחד הבנתי שהדמיון הזה עובר דרכי. כשהייתי צריך להתנהל מול בכירי הממשל בהודו, חיפשתי את המקבילה להם בכנסת ישראל והבנתי את הלך הרוח. זה מאוד עזר לי. קלטתי שמפלגת הקונגרס, שהיא המקבילה למפלגת העבודה בישראל של פעם, זו שבנתה את הודו, היא אחד לאחד מפא"י. מפלגת שלטון טוטאלית, דומיננטית, עם תחושת בעלות על המדינה. וכמו בישראל, גם שם נולדה תגובת נגד לזה. זה דפוס. ההקבלה הזו לא נשארה ברמת ההיסטוריה, היא קפצה אל ההווה, לרשתות החברתיות. אני קורא תגובות בהינדית של 'שמאל בוגדים' ו'ימין מטומטמים', אותם מחנות שיש בישראל. זה היה בוקס בבטן".
התפנית החיובית ביחסים חלה ב-2014, עם עלייתו לשלטון בהודו של מודי, יו"ר מפלגת העם הימנית. בשנים שקדמו לבחירתו של מודי הוא זכה לתמיכה של ישראל בו ובמפלגתו. "מודי הוקיר והעריך את זה שישראל תמכה בו ועמדה לצידו בתקופה שבה מונה לתפקיד ראש השרים של גוג'ראט (המדינה המערבית ביותר בהודו, ד"פ), בעוד שמדינות אחרות החרימו את מינויו לתפקיד", שושני פירט. "מאז עלייתו לשלטון הוא הידק את היחסים עם ישראל ומאז היחסים חמים מאוד. הוא תומך מאוד במאבק נגד הטרור. גם הודו סובלת מטרור, כך שיש בזה עניין משותף".
התאהבות אחרי יומיים
השאיפה הזו לשימור הולידה את "הנתיב היהודי", פרויקט שיזם שושני עם ממשלת מהרשטרה, והוא מאגד עשרות אתרי מורשת יהודיים במעמד רשמי, כולל אתר אינטרנט ייעודי. "המטרה לא הייתה משיכת תיירות, אלא הגנה על המורשת", הוא הבהיר. "למנוע מכירה של נדל"ן יהודי יקר, במיוחד בתי קברות. היום זה נכנס למסגרת ממשלתית - וקשה מאוד לגעת בזה. זו הדרך שלי לנסות להשאיר משהו חי, גם אם בעוד 100 שנים כבר לא תהיה שם קהילה יהודית".
שושני נולד בירושלים ולאחר שירות צבאי כקצין קשר בגדוד שריון יצא ללונדון, שם עבד במסגרת מערך הביטחון של "אל על". את דרכו הדיפלומטית החל כמזכיר שני בשגרירות ישראל בבנגקוק, ובהמשך שירת בטוקיו, יפן. עם שובו לארץ מילא שורה של תפקידי מטה במשרד החוץ, ובהם מתאם המחלקה הקונסולרית, ולאחר מכן יצא כיועץ לשגרירות ישראל בשטוקהולם.
הקשר שלו עם הודו החל כבר ב-1992, אז נשלח לשם כדיפלומט צעיר, זמן קצר לאחר חידוש היחסים בין המדינות. "זה היה אמור להיות תפקיד לכמה חודשים", הוא נזכר. "אף אחד לא רצה לנסוע, אז אני נסעתי".
הודו של תחילת שנות ה-90, שושני אמר, הייתה מדינה קשה לעיכול: "צרחות, ריחות נוראיים, טינופת - מדינה לא מתפתחת במובן הכי בוטה של המילה. ביומיים הראשונים שם זה היה נורא".
אבל אז משהו השתנה: "אחרי יומיים התאהבתי במקום הזה. יש בהודו קסם אחר. הדמיון לישראל עזר לי להבין אותה. הבנתי את האנשים, את האהבה, והבנתי שזה העתיד - ששם ישראל צריכה לחפש חברויות". הוא שהה בהודו כשנה, ומאז חזר אליה לביקורים, ופעם אחת לשליחות בת חודש, לאחר פיגועי הטרור במומבאי ב-2008.
הספר של שושני אינו רק מסמך על יחסי חוץ או תיאור של חוויות דיפלומטיות. הוא מבקש להיות מסגרת שמאפשרת לקורא הישראלי להבין את עצמו ואת סביבתו דרך עיניים אחרות. "באמצעות הסיפורים על פוליטיקה, כלכלה, תרבות וחברה הודית, אני מראה גם את הדמיון ואת הפערים שיש בין קבוצות שונות בישראל, ומעלה שאלות על הקשבה, הבנה הדדית וסובלנות", הוא מסכם. "המסר המרכזי של הספר הוא שהבנה והזדהות עם האחר, גם כשהוא שונה, הן הדרך היחידה לחיות כאן בשלווה ובכבוד הדדי".
התרעות פיקוד העורף