זיוון (68), יהלומן עד לפני 13 שנים, תושב ירושלים, עלה ארצה מבלגיה בגיל 11. הוא התחנך במוסדות החינוך הדתי־לאומי, היה קצין בשריון, הוריד את הכיפה ומגדיר עצמו חילוני – "אבל שלושת ילדיי ו־13 נכדיי דתיים", הוא מספר. מאז שפרש מעסקי היהלומים הוא "לומד ורוכב על אופניים בכל העולם".
כשהוא נטול רקע מעשי בפוליטיקה או במשפט, זיוון הוציא לאחרונה לאור את הספר "כן, אדוני הנשיא" (הוצאת "סלע מאיר"), המבוסס, לדבריו, על שנים של עניין בתחום ולימוד עצמי. "אני בסך הכל ציוני שרוצה לעזור לעם שלי ולמדינה שלי, מתוך תחושה שהיהודים הם ישראלים יותר ממה שנדמה להם ושהישראלים יהודים יותר ממה שהם חושבים שהם", הוא מסביר.
"עשיתי לא מזמן שבת בתל אביב, ונכון, תל אביב היא עיר שאוכלים בה שרצים, אבל הרגשתי חזק שהיא עיר יהודית. הקרע בעם לא חמור כמו שלפעמים נדמה, הרבה ממנו נובע בעיניי ישירות מצורת השלטון הנלוזה שלנו.
ב־1996, כשנתניהו נבחר בבחירות הישירות ברוב דחוק, אף אחד לא חסם את נתיבי איילון. אנחנו תקועים, אנחנו נמצאים באיזשהו סחרור שמשטר נשיאותי יכול לעצור, והחלטתי לכתוב את הספר בתקווה שהוא ישכנע רבים שאני צודק, ונוכל לקדם את הרעיון הזה".
להבטיח שהעם מחליט
"לקבוצות מיעוט בפוליטיקה הישראלית יש כיום כוח וטו מוחלט. האינטרס הלאומי משועבד שוב ושוב לסחטנות פוליטית, וכל ראש ממשלה מכהן נדרש לכלות את הקדנציה שלו במסע הישרדות במקום להקדיש אותה למנהיגות לאומית", הוא כותב בספרו. "לכן, הרוב הממלכתי נותר ללא ייצוג אמיתי במוקדי קבלת ההחלטות".
שינוי אמיתי, טוען זיוון, יקרה רק אם וכאשר תוחלף שיטת הממשל: נשיא שייבחר בבחירות ישירות על ידי העם יוכל להוביל ממשלה מקצועית ולהוציא לפועל מדיניות ארוכת טווח בלי להיות בן ערובה של הסכמים קואליציוניים צרים. משטר נשיאותי בשילוב חוקה תכליתית ובית משפט מגוון יבטיחו, לדבריו, גם יציבות במערכת הפוליטית ואמון רב יותר במוסדות השלטון.
"לצד חוקה שתבצר, בין השאר, את מעמדם של הנשיא, הכנסת ובית המשפט העליון, ותגן על זכויות הפרט, אפשר לשנות שינוי מהותי את דרך בחירת השופטים ואת הצורה שבה הם יוכלו לפסול החלטות ממשלה וחוקים".
"רק בית משפט שייצג את הציבור על כל גווניו יוכל לשמש גורם משלים לחקיקת חוקה ולמשטר נשיאותי. עם זאת, הקריאות לא לציית לבג"ץ עלולות להוביל להרס. קריאות כאלה הן הדבר שעלול להביא אותנו למלחמת אזרחים".
בתפיסתו של זיוון, לנשיא המדינה שייבחר בבחירות ישירות תהיה הסמכות למנות, בין השאר, את שרי הממשלה ואת שגרירי המדינה בעולם. הוא לא יוכל לפזר את הכנסת ולא יהיה בעל הסמכות הבלעדית להענקת חנינות – הסמכות תינתן לבית המשפט העליון, הכנסת והנשיא גם יחד, "כדי להבטיח שהעם מחליט". הבחירות לנשיאות ייערכו בכל חמש שנים, וחודשיים אחריהן יתקיימו הבחירות לכנסת. כהונת הנשיא תוגבל לשתי קדנציות.
הממשלה המקצועית שימנה הנשיא, תעזור לו להוציא לפועל את המדיניות שלשמה נבחר. הוא עצמו לא יהיה תלוי באמון הכנסת, אך מינוייו, כמו בארצות הברית, יצטרכו לעבור אשרור של בית המחוקקים. הכנסת תישאר כפי שהיא, בשינויים הנדרשים, ותמשיך להיות הרשות המחוקקת.
"אי־אישור של תקציב המדינה לא יביא להפלת הממשלה, אלא רק להמשך התקציב באופן יחסי לשנים קודמות. כך לא יתקיים מצב שבו הנשיא הנבחר יהיה תלוי בפועל בכנסת, ומצד שני הכנסת לא תהיה חותמת גומי של הנשיא", כותב זיוון בספרו.
דברים קורים מהר
זיוון קובע בספרו שעבר פלילי ו"אמירות מזעזעות" לא צריכים למנוע מועמדות של אדם לנשיאות. "אני, כמובן, מתנגד לאפשרות שרוצח יוכל לרוץ לכנסת או לנשיאות, אבל בהיותי דמוקרט בנשמה, אני נגד פסילה של מועמדים", הוא מנמק. "העם הוא מעל הכל, ואם העם יבחר נשיא בעל עבר פלילי – זה רצון העם, לכן זה לגיטימי".
"הזכות להיבחר היא זכות בסיסית אף יותר מהזכות לבחור, משום שנבחר הציבור מייצג פוטנציאלית את רצון הציבור. אם הציבור יבחר בו, הרי שלשיטתו הוא ראוי, ולכן אין סמכות לאף גורם אחר לפסול אותו על סמך דעות או מעשים. יש לקדש את הזכות להיבחר באופן כמעט מוחלט ולצמצם אותה רק במקרים חריגים ביותר".
לעומת זאת, את זכות הבחירה, מאמין זיוון, בהחלט יש לצמצם, ולהעניק אותה למשרתים שירות צבאי או אזרחי בלבד. כך הוא מתאר זאת בספר: "בשונה מזכויות אזרחיות אחרות, דווקא פגיעה בזכות לבחור אינה פוגעת באזרח באופן מהותי. הוא יכול להמשיך לחיות את חייו, ואיש אינו שולל את חירותו לעשות כרצונו".
התרעות פיקוד העורף