כל מי שמכיר את המשורר והסופר יחזקאל נפשי צפוי להיתקל בהפתעה, עם קריאת החלק השני בטרילוגיה "פני עצמי" (הוצאת "עמדה").
נפשי, משורר מוכר ומוערך, העושה לילות כימים כדי לקדם את מעמדה של השירה בישראל, יוזם ערבי שירה ופרויקטים שונים ומשונים, הוציא לאחרונה את החלק השני בטרילוגיית "פני עצמי": רומן חושפני, כן והופך קרביים, שבמרכזו - כל מה שעבר עליו כשחלה במחלת מעיים ואושפז במצב קשה.
מי שפקפק בקשר בין גוף ונפש יוכל למצוא בטרילוגיה הזאת תשובה מוחצת לתפיסה שאין גוף בלי נפש ואין נפש בלי גוף. נפשי, הרחוק מתאוריות ניו אייג' שטחיות, מתאר ברזולוציה מפחידה את כל מה שקרה לו, חופר בנפשו ודורש תשובה בדרך בלתי מתפשרת.
הקורא אותו מרגיש כאילו נפשי כמעט פוצע עצמו בכתיבתו הסיזיפית ובהעלאת הזיכרונות הקשים, אך הוא לא נואש. אין, כנראה, דרך אחרת להחלים, מאשר לשחרר את כל החושך לאור השמש.
ראשית אספתי את כל החומרים, את יומני האישיים מאותה תקופה, את הממצאים הרפואיים, ערכתי אותם בסדר כרונולוגי, ואז התחלתי במלאכה הזו, שהקדשתי לה שנתיים מחיי. שנתיים בפועל. חסכתי מעט כסף והתגוררתי בפחון עלוב. מדי יום כתבתי בין שמונה לעשר שעות. הסיפור הזה הוא הדבר היחיד שעמד לנגד עיני באותה תקופה. לא בית, לא משפחה, לא אהובות. כלום. היה לי מעט זמן וכסף, וידעתי שאם לא אעשה את זה בזמן הנתון, לעולם לא אצליח להתפנות לכך שוב. השלכתי עצמי ללב הסערה, בלי לדעת איך אני יוצא מתוכה, אם בכלל. ואם אצלח אותה, מה יאונה לי".
התרעות פיקוד העורף