דמיינו לעצמכם את יוסי שריד, פוליטיקאי בדימוס, ניצב בין קורות מנצ'סטר יונייטד ומזנק זינוק פנתרי לכל כדור. לא מאמינים? תרגיעו, גם הוא לא מאמין. אבל דמיונו הפרוע הוליך אותו לתרחיש ההזוי הזה, בעוד שושנה ארבלי־אלמוזלינו, בעבר הרחוק מהמחנה הנצי במפלגת העבודה - שהלכה לאחרונה לעולמה - צופה בביצועיו מהיציע.
"בוא נגיד שיש במיזם שלנו סוג של התקוממות נגד מה שהולך בתקשורת הספורט, שבה הייתי מעורב, שם דבר לא מועבר באופן ישיר, אלא דרך פילטרים של אחרים. מעבר לדיווחים ולפרשנויות, אני מצפה למשהו שיבטא אותנו, האוהדים".
"הספר צמח מהרשת. תחילה מהוואטסאפ, שם אנחנו, אוהדי מכבי חיפה, התרפקנו בנוסטלגיה על ימים יפים יותר של הקבוצה. הבנו שיכול לצאת מזה יופי ספר. ואז פנינו לכותבים שונים. רובם נענו. מזה הגענו ל־350 עמודים, באמת חתיכת ספר, כולל שירים".
"תחילה פנינו להוצאות הספרים. נענינו שם שהם ירצו לראות את התכנים, אולי להוריד חלק מהסיפורים, אולי לשנות כמה דברים. אז עצרנו והחלטנו לא לערב אף גוף מסחרי. עדיף שזה יבוא מהאוהדים נטו. זה לא אומר שלא הקפדנו על הרמה. חלק מהסיפורים החזרנו לכותבים, כדי שיכתבו מחדש. סיפורים שלא עמדו בסטנדרט, לא נכנסו לספר".
"הגענו ל־68 אלף שקל מתוך סכום של 69 אלף שקל, שאליו אנחנו אמורים להגיע כדי לעמוד בתנאי הדסטארט. נותרו לנו כשבועיים. מי שקונה את הספר באמצעות האינטרנט תומך בפרויקט".
"מכבי חיפה רוכשים 20 ספרים כדי לחלק לעובדים, ובכך יסייעו לנו".
"דרך המיזם נוכל להוציא את המהדורה הראשונה. אחר כך אולי נפנה גם לחנויות הספרים ולרשתות הפצה".
"ברצון. יש, בין השאר, סיפור של אסף גברון על מקרה מוזר שהתרחש לפני 40 שנה במשחק בין בית"ר ירושלים ומכבי תל אביב. בית"ר חגגו שער, לא הבחינו שנפסל, וחטפו גול בצד השני. איתי אנגל הביא סיפור מהמלחמה בסרביה והקשר שלה לכדורגל. המחזאית חגית גולי כתבה איך זה להיות בת שאוהבת כדורגל".
"זהו משפט שהיה רווח במגרשים בשנות ה־80. כשהיינו באים למשחקים, נהגנו לשאול מה עשתה קבוצת הנוער".
"נכון, כיום אני גר במושב בית נחמיה, ליד שוהם, אבל קבוצה לא מחליפים. אישה – אולי כן, אבל קבוצה – בחיים לא".
התרעות פיקוד העורף