קסטים, ובוודאי טקסטים ספרותיים שהיו לרבי מכר, דינם להישכח – ואם לא להישכח אזי לפחות להתיישן, אבל הדבר המדהים בכל הקשור ל”מנוחה נכונה” (לטעמי, הטוב בספריו של עמוס עוז) הוא שהשנים הוסיפו לו נדבך שעליו לא יכול היה לחשוב הסופר עת כתב בראשית שנות ה־80 את עלילותיו של קיבוץ ישראלי – בדיוני אך מוחשי עד כאב – במחצית השנייה של שנות ה־60.
לפיכך זהו ספר חובה לכל גבר, גם אם אינו בן קיבוץ ואקס קצין בסיירת, שכן הדחף הזה לברוח, אפילו (ואולי דווקא) מחיים נוחים שהם בבחינת “מנוחה נכונה”, אל מקום שבו אין לדעת מה ילד יום - הוא אולי התכונה הגברית המובהקת ביותר שמלווה אותנו כצל מימי חרמנות הנעורים ועד למשבר גיל ה־40.
התרעות פיקוד העורף