"מה היה קורה אלמלא רבין נרצח?", שואל המוזיקאי והסופר ערן בדינרי (40) בספרו "מחר מעונן", שאותו הוא מתכוון להוציא לאור בימים אלה ממש, בעזרת האתר למימון המונים הדסטארט. "לא רציתי שיד מסחרית תיגע בספר", אומר בדינרי נחרצות.
"אני מאמין שלמנהיגים גדולים באמת יש נטייה ואומץ להיות דינמיים ולשנות עמדה בהתאם לרוח התקופה. אני רואה אישים שעשורים לא זזים מילימטר מהתפיסה שלהם. בעיני זה חולי. אני יודע שיש להם מעריצים, כי זה כנראה מתפרש כאילו יש להם עמוד שדרה. רבין לימד אותי שלשאת עיניים לשלום זה גם לפקוח עיניים ולהסתכל מסביב. כמו עץ. כמה שהשורשים שלו עמוקים באדמה, ככה הוא יותר גבוה. כזה היה רבין. שורשיו היו שורשי קום המדינה. שורשיו היו בפלמ"ח. לכן הוא היה האיש שהיה יכול לראות את התמונה העתידית הרחבה. הייתה לו ראייה בעלת חזון. רבין לא היה יונת שלום, אבל הוא גם לא היה נץ. הוא היה איש שאהב את המדינה בכל לבו, ורצה שיהיה לנו טוב.
"כשאני חושב עליו, אני חושב על הפסיכולוג הזה שאתה מגיע אליו והוא זורק עליך המון מושגים פסיכולוגיים כדי להבין מה לא בסדר איתך. רבין היה פשוט אומר: 'עזוב את כל זה, איך אתה מרגיש?'. אני מרגיש שהיום כולם מתעסקים בכל מיני מושגים, דווקא כדי לטשטש את הציבור, להניע אותו מתשובות פשוטות לשאלות פשוטות. יש כאלה שיגידו שהוא פעל לאט מאוד, ובגלל זה פספס את תהליך השלום. מי יודע? אולי הוא בכלל היה 'מתהפך'? זו הגדולה שלו בעיני".
התרעות פיקוד העורף