איש רב פעלים, עו"ד אוריאל לין – נשיא איגוד לשכות המסחר ומי שכיהן בעברו כחבר כנסת מטעם הליכוד. הוא אומנם חצה אשתקד את גיל 80, אך הוא אינו מעלה בדעתו להוריד את הרגל מהדוושה. והנה, תוך כדי מרוץ היומיום הבלתי נלאה, הוא מפתיע בספר שכולו התרפקות נוסטלגית על העבר הרחוק.
ב"זיכרונות אהבה משפיה" (הוצאת סטימצקי), דולה לין מנבכי הזיכרון את סיפורה של אהבת ילדות נשכחת, מעשייה אפופה בנופים ואווירה בטעם של פעם. טרם השמיע באוזני לין את דבריו הנוקבים על ענייני השעה, התעניינתי לדעת האם הרוח התמימה שעולה מבין דפי הספר חסרה היום, או שיש להניח לעבר להישאר כזיכרון מתוק. "הרוח הזאת חסרה מאוד כיום", הוא פוסק. "כדי להזכיר אותה, אני מספר בספר איך אנחנו, הילדים שנולדו לפני קום המדינה, היינו אז, בתקופת היישוב; איזה עולם ערכים היה לנו וכיצד השתלבנו בנוף הארץ ישראלי. אני יכול למצות את הסיפור בפרט אחד. כשאני, כמו הילדים האחרים בשפיה, עבדתי ארבע שעות ביום ברפת, כשבסך הכל הייתי בן 10.
אותה עבודה לא גרמה לי להרגיש ולו לרגע מקופח. לא רק שנהניתי מהעבודה, אלא היא גרמה לי לקוות שכאשר אגדל קצת, אעבוד יותר שעות בדרך לחיי עבודה מלאים. לדעתי, כילדים היינו הרבה יותר מחונכים והרבה יותר ערכיים בהשוואה לילדים של היום, וכמובן הרבה יותר עצמאים. הרי הילדים כיום מאוד מפונקים. המשפחות לא עומדות בפני לחצים חברתיים והגענו למצב שמשפחה צריכה לעשות כמעט הכל למען הילד, שמרגיש שמגיע לו הכל. מעבר לזה, היינו ממש ציונים במלוא מובן המילה, תוך כדי הזדהות עם מאבק היישוב היהודי, וגדלנו על עקרון ההגנה העצמית ברמה האישית ביותר ועל קשר בלתי אמצעי עם הטבע, שממנו נשארה לי ההיכרות עם ציפורי הארץ. הילדים של היום מנותקים מהטבע ותקועים באינטרנט ובמשחקי הטלוויזיה".
עו"ד לין, לבית אסולין, יליד העיר העתיקה בירושלים וזה מכבר תושב רמת אביב ג', היה בין השאר מנהל רשות ההשקעות בצפון אמריקה, הממונה על הכנסות המדינה במשרד האוצר, מנהל משרד האנרגיה והתשתיות הלאומיות (שהיה מעורב בהחלטה להפסיק את פרויקט תעלת הימים), חבר בכנסות ה־11 וה־12 ויו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. ב־2002, כשדני גילרמן יצא לשמש כשגרירנו באו"ם, נבחר לין במקומו ברוב מוחץ כנשיא איגוד לשכות המסחר ומאז הוא שם. בתוקף תפקידו זה, אני שואל אותו תחילה אם כדאי בכלל לפתוח עסק בישראל. "מי שרוצה להקים עסק וחושב שהוא מתאים לכך, הייתי ממליץ לו לעשות את זה ובו בזמן הייתי אומר לו שיתכונן לכך שיהיה לו מאוד מאוד קשה", הוא אומר.
"מדי שנה נסגרים, בגלל פשיטות רגל או סיבות אחרות, למעלה מ־40 אלף עסקים, מתוך כ־550 אלף עסקים שפועלים בסך הכל בישראל", מספק לין נתונים על מצב העולם העסקי בישראל. "נסגרים בעיקר עסקים קטנים, שהם מאוד רגישים לתמורות בצריכה הציבורית, כמו מסעדות ובתי קפה. זה נתון שגורם נזק עצום. בכלל, אחד הדברים הקשים שקורים במדינה זה הגידול הפראי במגזר הציבורי. כשאנשים לא יכולים לבנות עסק פרטי וקשה להם, מרביתם מנסים ללכת למגזר הציבורי בתקווה למצוא בו עבודה כשכירים. המגזר הציבורי עלה ב־20 השנים האחרונות בשיעור ניכר לעומת המגזר העסקי – וזה אחד הדברים המפחידים שהממשלה לא מתמודדת איתם. אם היא תמשיך לא להתמודד, המשק עלול לקרוס מתישהו. רצית מספרים? הנה: לפני בסך הכל עשר שנים היו 700 אלף עובדים במגזר הציבורי, כיום יש 1.2 מיליון. לא מפליא שנוהים אליו. הוא מייצר קביעות והגנה מפני פיטורים. כשלעומת זאת המגזר העסקי מצטמצם, זה רע למשק. אם המגמה הזאת לא תיבלם, אוי ואבוי לנו. בעוד כמה שנים נקרוס. לדאבוני הרב, הממשלה עוצמת את עיניה ולא רוצה להתמודד עם הבעיה הזאת. כאן אני מתריע ואין שומע".
כאן יש להזכיר שללין קשר ארוך עם התקשורת. הוא פרסם בה במרוצת השנים כ־1,000 מאמרי אורח, שמבחר מתוכם נכלל בספרו "אבן דרך". לפני 40 שנה בדיוק הוא כיהן פרק זמן קצרצר כעורך בפועל של "היום הזה", היומון שהקים משה דיין המנוח.
בכנסת הוא כיהן בין השנים 1992־1984, פרק זמן שבו הצליח להטביע חותם אישי משלו. "כיו"ר ועדת חוק, חוקה ומשפט הייתי חתום על חקיקת לא פחות מ־95 חוקים חדשים", הוא מציג קבלות. "זה כולל את חוק יסוד הממשלה, שלפיו אין להפיל ממשלה ברוב רגיל, אלא רק ברוב מוחלט, מה שהביא לחיסול תופעת הכלנתריזם (כאשר בעבר ח"כים יכלו לעבור מסיעה לסיעה תמורת טובות הנאה אישיות) והוביל לחובה לפרסם הסכמים קואליציוניים, לצד העלאת אחוז החסימה ל־1.5%. קידמתי גם את חוק הבחירה הישירה, שהעברתי יחד עם אמנון רובינשטיין, דוד ליבאי ויואש צידון המנוח".
הוא חבר ליכוד שנים רבות, מלבד אפיזודה קצרה בבחירות 99', כשלאחר 25 שנה במפלגה העביר את תמיכתו למועמד מפלגת העבודה דאז אהוד ברק. "בזמנו באמת סברתי, ולא הייתי היחיד בכך, שהיה הכרח להחליף בשלטון את נתניהו, לאחר שנכשל בגדול", הוא מסביר. "לתומי האמנתי שברק הוא איש רציני. עובדה שהתבדיתי".
מעבר להיותו מעורב בכלכלה ובפוליטיקה, הוא פעיל זה מכבר במאבק בתאונות הדרכים, כמי שכאמור כיהן בעברו כיו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים. כשאני שואל מה יש לעשות נגד העלייה במספר התאונות, הוא מתקן אותי: "אין עלייה במספר תאונות הדרכים. זוהי שגיאה איומה באין ראייה היסטורית מאוזנת כלפי הנושא. כשסיימתי את כהונתי בכנסת, לפני למעלה מ־23 שנה, היו בממוצע כ־500 הרוגים בשנה בתאונות דרכים. לעומת זאת, כשכיהנתי ב־2012 כיו"ר הרשות ירדנו ל־290 הרוגים, וזאת בזמן שצי הרכב במדינה הוכפל".
התרעות פיקוד העורף