מתי היה הרגע המדויק שבו התאהבתי? האם כשהרמתי את הראש ועמדתָ בדלת? האם משום שעמדת בדלת כשנשאתי עיניים? האם כי נדמה היה לי שחייכת? האם כשכן או לא חייכת התאהבתי? האם כשהרגליים שלך פסעו פסיעה אחת קדימה? האם משום שבאת לכיווני? מתי בדיוק זה קרה? מתי הכל נהיה מולך? כשנכנסת? כשעמדנו מקבילים ומה ביקשת? האם כי ביקשת? ולמה דווקא אתה? האם משום פניך הקשובות לתשובותי? האם כי ענית לי בשאלה בת מילה אחת? כי שמעתי בקולך צל של רעד? כי היית צעיר? האם משום שקראתי בתיקך האישי הרבה לפני כן, ובתמונה קטנה ראיתי את פניך וידעתי את שמך? האם בשל שמך? יופייך? סבך תלתליך? עיניך הכהות? האם משום שאתה נדמה עדין או משום שחזק? האם משום שפניך רחוקות ממני, מפרידים בינינו קומות, מסדרונות, חדרים, ימים, שעות, משום שהן מופנות תמיד הלאה? האם משום שנדמה שמילים יכולות לעבור בינינו כבדות כמטילי זהב, רגילות כאבנים פשוטות? האם כי נדמה לי ששפתיך רכות ותפוחות וקרובות וקל לנשקן? משום שכפות ידיך גדולות, אצבעות ארוכות, ויכולות לאחוז בעולם? האם כי פעם ראיתי מרחוק, בחדר האוכל ההומה, בינות להמון הפקידים הרעבים, עיגול של אור פז סביב כפות ידיך, היית יפה כמו מין מלאך, כמו אדם, ואני ברחתי משם. האם משום המראה ההוא שהיה כולו זהב בהיר ורך? האם משום שכך נקבע מראש במקום כלשהו - שעלי לאהוב אותך ולשאת את אהבתי טמירה בתוכי? האם בשל כך? האם אתה מודע לכך? האם אני עוברת במחשבותיך מפעם לפעם או אי־פעם כמו נוצה קלה מאוד? כמו שריטה? כמו זבוב טורדני? האם זה טבעי שבחדרים שבהם אתה עובר בראשי, נדלק אור מיד? מניין כל זה? לאן אוליך את זה? אהבָתי אוצר או משא? איך לומר? איך אפשר שמולך, לקראתך, ישר ואותך ואהבתי.
אני לא מבשלת. כלומר אני עושה סנדוויצ'ים מצוינים, שכבות דקות של חמאה וגבינה קשקבל ומלפפון ומלפפון חמוץ וחסה ופרוסת עגבנייה ואפשר גם בלי חמאה, מה שאתה אוהב, צריך רק להחליט מה, וזה נמצא. וקפה. את זה אני עושה ממש מצוין ובכל צורה, חם או קר, אם קר אז עם כדור גלידה וניל וקצפת, ואני יכולה להוסיף גם סוכריות צבעוניות ושוקולד ושברי בוטנים ובסוף דובדבן אדום, מזוגג. ולהביא לך את זה למיטה או למרפסת, איפה שאתה יושב וקורא את העיתון או משנן את החומר ללימודים. או חושב על קומפוזיציה לתמונה. ולשבת לידך ולהסתכל קדימה בלי להפריע. לחשוב את המחשבות שלי בשקט.
ומה אני רוצה? שתבוא ונאהב. לא שתאהב אותי בצורה כזאת או כזאת, לא הרבה או מעט, לא חזק או חלש, רק שתהיה לנו אהבה טובה של כל יום, שתקום בבוקר ואכין לך סנדוויץ' עטוף בפרגמנט, או קפה בלי קצפת דובדבן כי מוקדם מדי למתוק, לאדום המזוגג, או שתתקשר באמצע היום בלי שיש לך משהו ממשי להגיד, סתם לשמוע אותי קיימת בצד השני של הטלפון, ולפעמים נלך בערב דרך ארוכה בלי לדעת לאן, ובלילה נתפשט כמו אנשים שאין להם סגנון ושלא יודעים מה עושים עם אדם עירום ליד, ומתביישים נורא מכל הכיעור שאמרו עליהם שיש להם, אבל בכל זאת עושים ובידיים מרגישים, וכל הגוף רטוב ונכון להיפתח, והוא נפתח, וככה באור יתאפשר הכל, כשתבוא אלי איש בלי יומרות של אהבה, אבל עם אהבה שאפשר לעשות בידיים ובפה, עם העיניים, הלשון, תבוא אלי עם הלשון שלך, שכל מה שרדום יזדקר ויפעם פתאום הלב מהר ועם כל הגוף עכשיו, תאסוף אותי מכל הגילים שלי, שיראו אותך בא וירצו אותך הרבה עם הריח שלך והכוח בידיים שלך, ואאסוף אותך כמו שאישה אוספת איש, לפעמים בלילה, כאילו הוא הלך רחוק מדי וצריך להחזיר, או כמו שאיש אוסף אותה, את כל החלקים שחילקו אותה, את כל הנשימות הוא אוסף לה, ומביא אצלה רוח אחרת, והיא יכולה פתאום, והיא נושמת חזק, חזק מאוד, ככה, היא נהיית כולה א-א-א-א-ה-ב-ה. ככה תבוא ונעשה את היופי הזה, כלומר מה שאומרים שהוא היופי הזה, שקורה, לפעמים, לאנשים, בלילה.
התרעות פיקוד העורף