אולי רצוי לגשת אל הרומן בפשטות תחילה (שני תרגומים לעברית קדמו לנוכחי: טלה בר, 1986, אור–עם; אהרן אמיר, 1988, מעריב). רק כך אפשר להעריך את חוכמת הכתיבה של אוסטן, להתרשם מיכולתה הווירטואוזית לברוא מצבים אנושיים והתנהגות אנושית. אוסטן פרסמה את הרומן השלישי שלה ב–1814, כשמיומנותה כבר הושחזה היטב. בסיפור ניכר העונג שהפיקה מיצירת דמויות ברורות, שתקפותן טובה גם לימינו. הגיבורה שלה, פאני, אינה מושכת לב או עין, ואוסטן נוטה לייחס זאת תחילה לרקע הגס שבאה ממנו - אֵם אדישה שכורעת תחת עומס גידול הילדים ואב מחוספס הנוטה לשכרות ומתקשה לפרנס את שמונת ילדיו. אבל גם בהמשך פאני אינה מתפקדת כדמות שמתאהבים בה בקלות. היא מבוהלת, כנועה ועצורה בנעוריה, ומתפתחת לגברת צעירה חסודה וקונפורמיסטית. השקפת העולם שלה נוקשה, ומבחינתה אין הרבה אופציות להתנהגות של אישה, אלא בהימנעות. “הם דנו בפרוטרוט ובחום בעדינותה, בצניעותה ובמתיקותה, אותה מתיקות שבעיני הגברים היא חלק מהותי כל כך מערכה של אשה".
פאני היא דמות נשית אידיאלית, כפי שהתקופה שאפה לעצב אותה, אך בה–בעת היא מאמצת גישה חתרנית, שנולדת דווקא מקו החומרה שבאישיותה. היא לא תינשא לגבר שאינה מעריכה, וודאי גם לא אוהבת. היא ננזפת מרה מפי דודה–מיטיבה על סירובה לגבר אמיד: “אכזבת והפרכת את כל ציפיותיי ממך", אומר הדוד. “חשבתי שאת חפה (...) מאותה נטייה לעצמאות הרווחת כל כך בתקופתנו המודרנית אפילו בקרב נשים צעירות (...) הטובה או הרעה שתצמח מכך למשפחתך (...) כנראה לא עמדה לנגד עינייך ולו לרגע. מה הם היו מרוויחים, כמה היו שמחים בעקבות סידור כזה בשבילך (...) את חושבת על עצמך בלבד".
עיקשותה של פאני מזכה אותה בסופו של דבר באהוב שבו חשקה, קונפורמיסט כמוה, בחור חביב, מסודר כלכלית אך חף משאפתנות. הסופרת האלמותית שתלה כאן בתוך תקופתה ביקורת חכמה על החברה האנגלית המפרידה בנחרצות בין מעמד למעמד, ועל השליטה הגברית המוחלטת בחיי הנשים. שלוש נשים מציבות מודלים לחיקוי בפני פאני, שלוש אחיות: אמה, אישה דהויה, שהאמהות כיבתה אצלה כל יכולת חשיבה ורגש; ושתי דודותיה - האחת נשואה לעשיר ומנמנמת את חייה מעל מעשי תפירה מיותרים, והאחרת מפתחת רשעות קטנונית ונטייה לרכילות בתוך חיים ריקים על חשבון גיסה האמיד. בדמות פאני יצרה אוסטן אופציה נשית חדשה: גברת שחוש המידה שלה מפותח יותר מכל חוש אחר. פאני פרייס לא תטעה, לא תגזים, לא תרפה משיקול הדעת. וזה, כנראה, היה נתיב המילוט היחיד שנותר לצעירה חסרת הון בדורה.