"מיליטנטית ופמיניסטית": הידידות בין רות דיין ואמה של סוהא ערפאת

"אני עותר בפניכם להניח לעמנו לכונן ריבונות לאומית עצמאית בארצנו. ביום הזה באתי עם עלה זית ועם אקדח של לוחם חירות. אל תניחו לעלה הזית ליפול מידי. אני חוזר ואומר: אל תניחו לעלה הזית ליפול מידי".

באותו יום נהרו תלמידים מבתי הספר בגדה המערבית לחגוג את המאורע. הקמתה של מדינת ישראל החלה בהחלטת עצרת האו"ם ב–1947; עתה ניצלו הפלסטינים את אותה במה עצמה להתנעת המהפכה הפוליטית שלהם. חיילים הגיעו לפזר את ההפגנות. כשבתה של ריימונדה, דיאנה, נופפה בדגל פלסטין, הם הפילו אותה ארצה וגררו אותה בשערותיה.

ריימונדה, שחזרה בינתיים לגדה המערבית, ליוותה כתב של "ניו יורק טיימס" להפגנה, כשהופיע ביעף ג'יפּ צבאי מעבר לפינה. חיילים חמושים בעוזים אילצו אותה לעלות על הג'יפ. הממשל הצבאי לא רצה שעיתונאים זרים יראו את התשואות, הריקודים והשמחה הכללית בקרב הפלסטינים, או את רימוני הגז המדמיע שירו החיילים בתגובה. בבית המעצר הבהיר לה חוקר השב"כ שהיא מחליקה שוב על קרח דק. "קודם את שרה את שבחי המחבל המנוול ההוא באו"ם, ועכשיו את אומרת ל'ניו יורק טיימס' שהפלסטינים תומכים בו. טוב, אנחנו לא ניתן לך לסלף את האמת". אבל קצין בכיר שהיה ממעריציה פקד לשחררה.

לחג המולד של 1974 יצאו ריימונדה ובני משפחתה לביירות. היא נפגשה לראשונה עם ערפאת אחרי שאחד מיועציו השתכנע שהימצאותה של פמיניסטית בשורה הראשונה תוכל לשפר את התדמית הציבורית של פת"ח כחבורת בריונים לא מגולחים, ושלח לה הזמנה למפקדתו התת–קרקעית של הארגון ברובע אל–פאכהאני, שרוב תושביו פליטים פלסטינים.

תריסר אנשים מכוח 17 - משמר הראש האישי של ערפאת - הריצו אותה ברחובות. שעת חצות כבר חלפה לפני שהגיעו כולם לבניין חסר ייחוד, מוקף בחומת בלוקים ובראשה שברי בקבוקי פנטה וקופסאות שימורים חלודות. משרדו הקטן של ערפאת היה גדוש מרצפה עד תקרה בניירות, בספרים ובמתנות מתומכיו, עדיין בעטיפותיהן; על אחד הקירות הושען קלשניקוב.

איש הפת"ח הציג אותה כ"מיליטנטית ופמיניסטית". ערפאת נד בראשו. ריימונדה ידעה על תעוזתו, על מיומנותו בהתחמקות ממתנקשים, על חזונו ועל יכולתו לאחד את העם הפלסטיני שסוע המחלוקות. מה שהפתיע אותה היה הכריזמה המהפנטת שקרנה מחיוכו הרפה ומעיניו הבולטות. חיוניותו הגופנית של האיש התפרצה מתוך המקטורן הצבאי הבלוי שלו. חמימותו, התנועות התזזיתיות של כפות ידיו, מילותיו המהדהדות כדרדור תופים, כל אלה הצטרפו לדימוי הפעיל חסר האנוכיות: הוא קלט

מנאצר את היכולת המרשימה לדלג משפת הרחוב התוססת אל הערבית הקלסית הקצובה — אחד מפסוקי הקוראן החביבים על ערפאת היה "הרוח לא תוכל לטלטל את ההר".

דומה שהוא התרשם ממנה לא פחות מזה. "דעי לך, אני יודע הכל עלייך", אמר תוך שהוא מוזג דבש לכוס התה השחור שלו. "את מיליטנטית נועזת. אהלן וסהלן".