בשם עולם הספרים, בשם הקוראים שהתעסקו בך, בשם/ הסופרים שהושפעת מהם ובשם אלה שהשפעת עליהם./ אני מבקש ממך מחילה... היה נא מליץ טוב בעד קוראיך, וחיים ושלום יהיה לנו ולכל ישראל עד עולם. אמן".
"בקשת מחילה משיר". במילים אלו נפתח "אהבתי יותר את החומר המוקדם שלך", ספר השירים הראשון של אודי שרבני שראה אור לאחרונה בהוצאת הקיבוץ המאוחד. בכך הוא מצטרף אל שלושת אחיו הבוגרים - ספרי הפרוזה "למה אתה לא מחייך" (2011), "יש לך בשביל מה" (2016) שנכלל ברשימה הארוכה של פרס ספיר, ו"צריך לעשות את זה יותר" - שזכה בפרס שרת התרבות למשוררים בתחילת דרכם 2017, ולכתיבת פזמונים לברי סחרוף, שרון מולדאבי, ועוד.
הוא בן 43, נשוי למיה, ספרן בספרייה, כדורגלן עבר, ומגדיר את עצמו במילים: "אדם - יהודי – ישראלי – תל־אביבי - כותב - שמח בחלקו". בדיוק בסדר הזה. אבל סדר אינו העניין בכלל, אליבא דשירו "מה הטעם לקרוא שירים לפי הסדר": "בעוד כמה שנים אגש לחנות הספרים/ (לפני זה אשאל את עצמי/ מה הטעם לקרוא שירים לפי הסדר), / אשלוף את הספר הזה מהמדף/ כמו פרח מערוגה/ אתלוש דפים, אחד/ אחד/ ואגיד:/ עומד במבחן הזמן, לא עומד/ במבחן הזמן, עומד/ במבחן הזמן, לא/ עומד במבחן/ הזמן".
החומרים שמהם עשויים שיריו, הוא אומר, הם "בליל אחד גדול שנרקם לתוך אונות הבטן, ומשם לפעמים אל הכתיבה: שקית על מדרכה, תנועות גוף של אנשים, סרטי טבע, אמרות פה, צורה של עצים, ראש מטאטא שמנוקה מסורג מרפסת, מוזיקה. בעיקר מוזיקה. בשביל הכותרת, אגיד שאני נע בין שני רצונות סותרים: שלא יצליחו לתרגם אותי לשפות אחרות, ובמקביל, למצוא מילה באנגלית ל'בתיאבון'".
... "א. כאשר משורר חש סכנת חיים ברורה ומיידית מותר לו לפתוח בטקסט על מנת לנטרל את האיום. ב. בימים זוגיים מורה המשורר להרוג מבקרי שירה...." (מתוך "הוראות פתיחה בטקסט").
התרעות פיקוד העורף