ז'ול ויוזק

עיון מחודש בפרק על ז'ול פסקין ב"חגיגה נודדת" של המינגוויי שכנע את רון מיברג שמדובר באחיזת עיניים. אם כן, גם שטיגליץ היה שם

רון מיברג צילום: ללא
יוסף שטיגליץ
יוסף שטיגליץ | צילום: איור: נעמי ליס־מיברג
4
גלריה

בקריאה נוספת דרך עיניים זקנות, מפוכחות ולא מעוגלות מהערצה, ההתרשמות מ"חגיגה נודדת", אסופת האנקדוטות האוטוביוגרפיות המתעדות את חייו של ארנסט המינגוויי עם אשתו הראשונה בפריז, הופכת מודעת יותר לחירויות יצירתיות, פיאור עצמי, טפיחה על חזה נפוח ושעיר של הסופר כבדאי צעיר אך עדיין מענגת. החינגה הניידת מלוהקת במיטב הכישרונות האומנותיים בתחומים השונים בפריז של שנות ה־20 של המאה הקודמת; את שפע השמות המרטיטים, המפילים את הקורא על ישבנו, שופך המחבר במנות לא אחידות של אני ואפסי עוד, אוקיינוס של אלכוהול, צדפות רוטטות ומשוט קולינרי מענג בעיר שהפכה בשנתיים האחרונות למשאת נפש מחוץ להישג יד. ועדיין קשה לראות חתן פרס נובל ופוליצר מזייף אורגזמות.

ארנסט המינגווי
ארנסט המינגווי | צילום: John F. Kennedy Presidential Library and Museum
ז'ול פסקין
ז'ול פסקין | צילום: Vittorio Zunino Celotto Getty Images,Alexandre Dupouy
ציור של פסקין
ציור של פסקין | צילום: רון מיברג
תגיות:
ביקורת ספרות
/
ספרות
/
מעריב סופהשבוע
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף