אלא שזו לא הייתה המבוכה היחידה ששיר־וישינסקי חוותה אז. “כמי שבאה ממשפחת ששון, התימנית־עיראקית, משכונת אחדות, לא היה לי פשוט להיקלט בתיכון ‘ברנר’ במרכז העיר”, היא מודה. “כשראיתי שם תלמידה שחומה למדי, שאלתי אותה לתומי אם היא תימנייה. ‘חס וחלילה!’, היא השיבה והורידה לי את כל הביטחון. אבל היכולת להופיע ולהיות זאת ששרה את ‘שיר הרעות’ בטקס יום הזיכרון אפשרה לי להתברג מבחינה חברתית במקום הנכון, מה שאין לדני שבספר”.