“קורע לב לגלות כמה צער אני גורמת לגאידמקים", כותבת שטרן לחברה (הגאידמקים כמשל כמובן, והיא התדפקה גם על “שערי ביל גייטס", כי אין דבר בעולם שלא תעשה למען בנה) באחד מסדרת מיילים שמרכיבה את הספר. הבעיה היא שלא משתלם כלכלית להשקיע בעודד, בגלל נדירות מחלתו ויתמותה בשוק של מחלות נפוצות ורווחיות יותר. עודד הוא “ילד לא רנטבילי". פארה של החברה התגלה באמצעות אלה שכן נענו לקריאות העזרה, נרתמו ואף יזמו וקידמו שיטות סיוע וערוצי מחקר, או סתם היו שם כשצריך, חיבקו והקשיבו; הפתעות משמחות במסלול חתחתים יומיומי, אנשים טובים באמצע דרך מייסרת שרק האמיצים וחסוני הנפש מסוגלים לשרוד אותה.
"תנו לי מילים": כשלכאב אין מילים והתקווה רק מכבידה עוד יותר
הרוח האנושית שוב מפתיעה, וכמעט מנצחת, כנגד כל הסיכויים, בסיפור אמיתי שובר לב על מחלה נדירה של ילד שמטלטלת משפחה שלמה
התרעות פיקוד העורף