שאלו פעם את הסופר חיים באר איך הוא מסביר את השתלבותו המוצלחת של בנו המדען במכון צוקרברג לחקר המים בשדה בוקר. "מי ששם משפחתו באר, טבעי שתהיה לו משיכה למים", משרטט באר קווים לדמותו של יוצא חלציו, פרופסור אברהם באר, פיזיקאי בהכשרתו המדעית.
"כשאני עומד מהצד ומסתכל בעבודתו של בני במעבדה או מול המחשב אני רואה לנגדי גרסה משופרת, משוכללת, של מי שהייתי רוצה להיות״, הוא מוסיף בצירוף קורטוב של גאווה.
באר, מגדולי הסופרים העבריים בני זמננו, ניהל במשך עשרים שנה ״רומן סוער״ עם אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. הוא השתלב בהצלחה במחלקה לספרות עברית והשקה את תלמידיו הרבים מדברי חוכמתו. כמה פעמים נבחר למרצה מצטיין והאוניברסיטה העניקה לו את התואר פרופסור. "לא עברתי מסלול אקדמי, אבל עברתי מסלול אינטלקטואלי ויצירתי. לדעתי, כל אדם שהגיע להישגים בעולם היצירה יש ביכולתו לתרום לתלמידים בתחום שהוא אמון עליו״, מבהיר באר בראיון לעיתון האוניברסיטה ׳אבג׳.
במשך שנים רבות שימש באר כעורך בכיר בהוצאת 'עם עובד' והטביע את חותמו על עשרות ספרים. רומנים פרי עטו זיכו אותו בכמה פרסים, החשובים שבהם: פרס ביאליק, פרס ברנר ופרס עגנון. את תקופת הקורונה ניצל לכתיבת רומן חדש – 'צל ידו' שזכה לשבחי הביקורת.
הבן אברהם מפליג בשבחי אביו: "אבא שלי הוא מרגל, חוקר, חופר, בודק, בוחן, שואל, מתעניין, מראיין, בוחש, נוסע לחו"ל, נפגש עם אנשי צבא, מוסד, וכו', ועוד כל מיני פעולות (אני מקווה שכולן חוקיות) שיעזרו לו לבנות עלילה יצירתית. זה הכי מחקר שיש, בטח יותר ממה שנחשב מחקר 'מדע מדויק' על-פי מרבית אנשי הטכנולוגיה אשר יכולים רק לקנא בו על עקשנותו ונחישותו".
לפני הרבה שנים נהג חיים באר להקריא לבנו סיפורים לפני השינה, רובם סיפורים ומעשיות פרי דמיונו. "אהבתי לספר לו, כמו לרוני אחותו הבכירה ולצביקה אחיו הצעיר, ולאחר מכן גם לנכדותיי ולנכדי, סיפורים שהמצאתי ממוחי הקודח", הוא מתוודה.
הסופר המפורסם עקב בגאווה אחר הישגיו של יוצא חלציו בבית-הספר, בסתר ליבו קיווה שימשיך בדרכו וימשוך בעט הסופרים. אלא שהסיפור המשפחתי התפתח לכיוונים אחרים. התפנית בעלילה הייתה מפתיעה כשאברהם פנה לעולמות אחרים, התמחה בפיזיקה וכיום הוא פרופסור החוקר מערכות מורכבות במכון צוקרברג לחקר המים בשדה בוקר.
התרעות פיקוד העורף