פיטר סוהן עובד בפיקסאר כבר 20 שנה. הקולנוען היה מעורב בתפקידים שונים בכמה מהקלאסיקות הגדולות ביותר של אולפני האנימציה, ולפני כעשור קיבל לראשונה את שרביט הבימוי. התוצאה הייתה “הדינוזאור הטוב", ולמרות שמו, הוא נרשם כאחד הסרטים הרעים ביותר של האולפנים.
עכשיו קיבל סוהן הזדמנות נוספת להוכיח את עצמו כבמאי, והפעם ב"אלמנטלי", שעולה בארץ בסוף השבוע אחרי שערך את בכורתו העולמית כסרט הנעילה של פסטיבל קאן לפני כחודש.
במקרה זה, מדובר בפרויקט אישי מבחינתו - הסרט עוסק בהגירה ובפערי דורות במשפחות מהגרים. הוא עצמו בן של קוריאנים שעברו לארצות הברית, ולפי מה שסיפר בראיונות לתקשורת האמריקאית, משפחתו תמיד לחצה עליו להתחתן עם מישהי ממוצא קוריאני גם כן.
סוהן, כמובן, לא לבד: הגירה היא החוויה האמריקאית האולטימטיבית, ובראיונות סיפר גם כי בעשיית הסרט נעזר בעשרות קולגות שלו בפיקסאר שגם הם בנים או נכדים של מהגרים.
הגירה היא גם אחד הנושאים הקולנועיים הכי נדושים שיש, כך ש"אלמנטלי" עמד בפני אתגר: כיצד להציג אותו בדרך מקורית? התשובה מבריקה: כמשתמע משמו, הדמויות שבו לא מזוהות עם תפוצה אתנית מסוימת, אלא עם אחד היסודות. במקום סיפור על קוריאנית שמתאהבת בלבן, זו מעשייה על מה שקורה כשאש מתאהבת במים.
זה עובד ככה: הסרט מתרחש בכרך ענק, שלא במקרה מזכיר את ניו יורק. המטרופוליס משמש כור היתוך, שבו דרות יחדיו ישויות העשויות מארבעת היסודות - אוויר, אדמה, אש ומים.
בעולם הבדיוני הזה מים הם המעמד הפריבילגי, ואש המעמד הנחות ביותר. גיבורת הסרט משתייכת לקבוצה המדוכאת הזו. היא צעירה לוהטת, סליחה על משחק המילים, שנולדה למשפחת אש. אבא שלה מנהל חנות מכולת, ויש לו שתי ציפיות ממנה: שתירש ממנו את העסק המשפחתי, ושתקים משפחה עם בן זוג מאותו יסוד.
היא מלאת תודה על כל מה שהקריב למענה כשהיגר לכרך, ולכן מרגישה מחויבות למלא את הציפיות שלו, אף שהיא בכלל רוצה לעבוד במלאכה אחרת - לעצב בזכוכית, התשוקה האמיתית שלה.
כיאה לטבע שלה, הגיבורה חמת מזג, והאופי שלה מוביל להרס בחנות, מה שמצריך ביקור של פקח, שמייצג את הרשויות ולפיכך משתייך למעמד העליון. בטוויסט המזכיר את עלילת “החנות של אמא ואבא", אחד הפרקים המיתולוגיים של “סיינפלד", הוא מגלה במקום עוד שלל ליקויים, מה שעלול להוביל לסגירה של בית העסק.
למרות הגזירה הדרקונית, הפקח המימי מתגלה כטיפוס מקסים, והיחסים בינו לבין הגיבורה הבוערת מתחממים - מעניין להיווכח כמה משחקי מילים אפשריים בעברית לגבי ארבעת היסודות.
כך או כך, כעת יש לצעירה שלושה אתגרים: להציל את החנות של אבא; לשכנע אותו, וגם את עצמה, שהיא לא חייבת לרשת את הניהול שלה, ומותר לה להגשים את עצמה בדרכים אחרות; ולהראות למשפחה שלה ושל יקיר לבה החדש שאש ומים יכולים לחיות בהרמוניה מושלמת.
את הסיפור הזה, על הפכים שמתאהבים למרות התנגדות המשפחות, ראינו לא פעם בסרטי בורקס. “אלמנטלי" דומה להם באופן כללי וגם באופן פרטני. מוטיב חוזר, למשל, הוא שאבא של הגיבורה מכין מאכלים שעושים שריפה בקיבה, ואהובה המימי מתקשה לעכל אותם.
מדובר בווריאציה של סצינה שראינו ממש לא מזמן ב"ואז היא הגיעה", שכתב עמיתי שי להב, שבה הגיבור האשכנזי בגילומו של מיכאל אלוני משתעל כשחמותו העתידית והמזרחית, בגילומה של עינת שרוף, מגישה לו אוכל חריף אש.
הדמיון הזה הוא יתרון וחיסרון. מצד אחר, יש פה מבט מרענן בסוגיה שחוקה אך רלוונטית וחשובה, והמקוריות הזו מעוררת הערכה. מצד אחר, אם מפשיטים מהסרט את הממד האלגורי שלו, זו אותה הגברת בשינוי אדרת. העלילה של “אלמנטלי" מתחילה, ממשיכה ומסתיימת באופן צפוי לחלוטין, ולמעשה אין שום הבדל בינו לבין כל קומדיה רומנטית רב־תרבותית אחרת.
נוסף לכך, למרות היומרות הפרוגרסיביות של הסרט, הצפייה בו מעלה לא מעט סימני שאלה - למה, למשל, לדמות הגברית הראשית מותר להיות מוצק למדי, אבל הגיבורה דקיקה להחריד?
עם זאת, הצפייה ב"אלמנטלי" בסך הכל מהנה. זה גם עניין של ציפיות ושל קנה מידה: הוא הרבה יותר טוב מ"הדינוזאור הטוב" ולבטח יותר מספק מ"שנות אור", הסרט האחרון של פיקסאר שהגיע לקולנוע. יחסית אליהם, התוצאה היא הפתעה לטובה.
עבודות הדיבוב מעולות. שתי הדמויות הראשיות מעוררות הזדהות, והכימיה ביניהן טובה (הסרט מופץ בארץ בגרסה מקורית ומדובבת לעברית, ובשני המקרים הקולות הם לא שמות מוכרים במיוחד). המוזיקה המקורית של תומאס ניומן היא מהמשובחות שנכתבו לפיקסאר בשנים האחרונות, ומרימה את התוצאה הסופית.
חשוב מכל, האנימציה מהממת, ו"אלמנטלי" מיטיב להשתמש בארבעת היסודות בצורה יצירתית ומלאת דמיון. שפע ההמצאות כאן מפליא להמחיש לנו מה המשמעות של להיות עשוי מאש, מים, אוויר או אדמה. לפחות מבחינה חיצונית, הסרט בונה עולם עשיר וייחודי, שעוד אפשר יהיה להשתעשע איתו רבות. אין ספק כי בזמן הקרוב נראה בדיסני פלוס שלל פרויקטים בהשראתו.
ואם לחזור לנקודת ההתחלה, ברור גם שמבחינת הבמאי ואנשי צוותו, “אלמנטלי" הוא לא סתם פרויקט שהיה צריך להוציא לפועל. זה סרט גרנדיוזי, עתיר תקציב, מסוגנן וממוסחר, אבל בתוכו מסתתר הסיפור האישי של היוצר ושל מאות אנשים שעבדו איתו.
בדרך כלל אנשי קולנוע יוצרים סרטי אנימציה בשביל הילדים שלהם, אבל הפעם ניכר שהם ביימו אותו גם בשביל ההורים שלהם, כמחווה למה שהקריבו כשהיגרו לארץ חדשה, למה שהביאו עמם ולמה שאיבדו בדרך. “אלמנטלי" רחוק שנות אור מלהיות הסרט הכי טוב של פיקסאר או אפילו סרט האנימציה הכי טוב של השנה, אבל ברור שעשו אותו עם אש בעיניים ובנשמה.