"המוח שלי קודח כל הזמן. זה בוער בי. אני כל הזמן תוהה מה הסיפור הבא שאספר. אני קמה בלילות ורושמת לעצמי רעיונות. אני לא נחה על זרי הדפנה כי אין לי זרים לנוח עליהם. רק קוצים".
ביום חמישי שעבר הלכה לעולמה בגיל 80 נילי טל, אחת מיוצרות הדוקו הבולטות בארץ, כשהיא משאירה מאחוריה רקורד יוצא דופן של עשרות סרטים על כל נושא אפשרי - מ"עזה כמוות" מ–1998 על פרשת הרצח של עינב רוגל, דרך “כלות מאוקראינה", ועד “להציל את נור" על המאבק להציל את חייה של ילדה עזתית, ו"אהובתו של שודד השעונים", סרטה האחרון, על השוד הגדול בתולדות ישראל.
אביה של החטופה רומי גונן: "לא מכיר מישהי אמיצה יותר מהבת שלי"
חיזבאללה יגיב בשעות הקרובות? צה"ל תקף הלילה בלבנון | צפו בתיעוד
טל הייתה חד־פעמית בכל מובן - כולל כמרואיינת. כך אפשר לראות למשל מהציטוט שלמעלה, בראיון שהעניקה לי פעם, ובכל ראיון אחר שלה. באותו ראיון, מ־2018, הסבירה שאין לה זרי דפנה כי “אף פעם לא קיבלתי פרסים, אין לי ארון תארים, רק רייטינג". בדיעבד, זה רק חצי נכון. רייטינג ועוד איך היה לה - כל סרט חדש שלה ב-yes שבר את השיא של קודמו. בסופו של דבר היו לה גם פרסים - היא זכתה לאחרונה בפרסי מפעל חיים של הפורום הדוקומנטרי ושל משרד התרבות.
רבים מסרטיה של טל עסקו בנושאים טעונים ורגישים, אבל היו לה גם יצירות אישיות ומחויכות יותר - למשל “בת 60 מחפשת אהבה", שבו תיעדה את עצמה בחיפושיה הרומנטיים. “אמרתי לילדים שלי שברגע שאשכב על השיש מכוסה בתכריכים, שיקרינו לזכרי את הסרט הזה, כי הוא משעשע", אמרה לי בזמנו. “אני רוצה לעשות עוד סרט ברוח הזו. אני בת 74, ומקווה להספיק שישה סרטים נוספים לפני מותי". טל אומנם לא הספיקה לביים שישה סרטים נוספים, אבל היא הספיקה הרבה, כולל את “אהובתו של שודד השעונים" ולפני כן את “עלייתה ונפילתה של ענבל אור". שניהם היו להיטים עצומים ב־yes דוקו. כולנו יכולים ללמוד ממנה הרבה איך לתקשר עם קהל.
נילי טל הייתה קהל בעצמה. יש במאים ובמאיות שלא טורחים לראות סרטים מעבר לאלה שהם עושים, אבל נילי טל ראתה הכל והגיבה באותה תשוקה שבה יצרה. ההודעה האחרונה שקיבלתי ממנה התייחסה ל"הצצה ליחסים" (“מאי דצמבר"), אחד מהסרטים המדוברים של השנה החולפת, בכיכובן של נטלי פורטמן וג'וליאן מור. “שנאתי את הסרט", כתבה, אבל מה שבער בה יותר מכל הוא אהבה, בעיקר אהבת אדם.
אהבת האדם עמדה לדעתי מאחורי היחס שלה ל"רצח ללא מניע", הסרט שלה על פרשת הרצח של אסף שטיירמן. זה אחד מסרטי הדוקו הישראליים המטלטלים שראיתי, והקרנה שלו בסינמטק בנוכחותה של טל לפני כמה שנים הייתה אירוע בלתי נשכח, בגלל הצורה הנסערת ומלאת המחויבות שבה היא דיברה על הנושא. זו הייתה הקרנה נדירה - כי טל גנזה את הסרט אחרי הקרנותיו הראשונות ב־2003. הסיבה לכך הייתה, לדבריה, “אני מפחדת שאנשים רואים בו סרט סנאף". טל הייתה יכולה להירשם כאמא של ז'אנר "הפשע האמיתי" הישראלי, ובמקום זה הפכה למתנגדת הכי גדולה לו.
יש יוצרי דוקו שמתייחסים לפרשות רצח כאלה בציניות מוחלטת. נילי טל, בגלל ערכיה ההומניים, הזדעזעה עד המעמקים הכי עמוקים של נשמתה מהרוע המוחלט של הרוצחים השפלים, בני נוער שרצחו באכזריות איומה וללא סיבה את בן גילם. היא גם הזדעזעה מהעונשים המקילים שקיבלו, ומהאפשרות שיהפכו לכוכבים בחברה הצהובה והחולה שלנו. נילי טל אומנם הצהירה “כל מה שיש לי זה רייטינג", אבל ויתרה עליו כשזה התנגש באהבת האדם שלה. עכשיו היא כבר לא צריכה לאבד שעות שינה כדי לחשוב מה הסיפור הבא שתספר. אין ספק שהגיעה למקום שאין בו קוצים, רק זרים.
מיטב סרטיה של נילי טל זמינים כעת ב־VOD של yes: “בת 60 מחפשת אהבה", “עלייתה ונפילתה של ענבל אור", “חרוט בגופי", “כלות מאוקראינה: סוף הדרך" ו"אהובתו של שודד השעונים", וגם הסדרה “תיק חיי".