״אני חושב שהקולנוע של גוטמן בכללי והסרט הזה בפרט הם ההוכחה הכי טובה לכמה הרסנית הרפורמה שמקדם שר התרבות מיקי זוהר. מהסיבה הפשוטה, שהרפורמה שמקדם זוהר עוסקת בעיקרה במכירת כרטיסים. אמנם הסרטים של עמוס נורא הצליחו אבל הם לא היו בלוק באסטרים וככל הנראה לא היו נספרים בשיטה שמציב זוהר״.
עוד המשיך ואמר: ״הסרטים האלה הם הרבה יותר חשובים מבלוק באסטר כזה או אחר איזה להיט קיץ. בלעדי הסרטים של עמוס כנראה שלא היה צומח כאן קולנוע גאה ישראלי. או שסביר להניח שהיה נראה אחרת. היוצרים הישראלים רצו להיות עמוס גוטמן או ההפך מעמוס גוטמן. כלומר, הם רצו להגיב אליו באופן כזה או אחר. גוטמן הוא חלוץ והסרטים שנולדו בתוך אותו השביל שלו תרמו המון לקולנוע הישראלי וכמובן הביאו המון קהל. היכולת לשפוט קולנוע רק לפי כמה כרטיסים נמכרים היא ממש עונש מוות לקולנוע הישראלי. מדובר בשביל שאסור לחרבו. צריך להבין שיש קשר חשוב בין קולנוע מסחרי לבין קולנוע פחות מסחרי הם עדיין מושפעים זה מזה. הם בדיאלוג. טוב מאוד שיש קולנוע מסחרי אני בעד ואני אוהב שאנשים מגיעים לקולנוע אבל אני חושב שכדי לייצר תעשייה בריאה צריך גם סרטים כמו של עמוס כדי לייצר דיאלוג ביניהם״.
״חשוב להבין זה לא או קולנוע מסחרי או קולנוע לא מסחרי. הם שלובים זה בזה ומשפיעים אחד על השני. שניהם הכרחיים במטרה ליצור כאן תעשייה בריאה. עמוס גוטמן עצמו מכיל בתוכו את המורכבות הזו: הניסיון שלו להיות מיינסטרים או לבדל עצמו. הוא רצה קהל או לא רצה. עמוס הוא דוגמה להבין כמה הרפורמה מסוכנת״.
״ממש התאהבתי באיש הזה, ניהלנו מעין מערכת יחסים. בחדר העריכה עמד מולי בן אדם מאוד כריזמטי, יפה תואר ובמהלך שלוש השנים האלה אני ישבתי איתו כמעט כל ערב בחדר העריכה וזה היה כמו דייטים. באיזשהו שלב נקשרתי אליו כבר ברמת התאהבות. אפילו חלמתי עליו בלילה כמה פעמים״.
עוד סיפר: ״זה יכול להישמע קצת מטורף אבל זה היה תהליך מאוד טוטאלי, אבל הוא היה איתי וניהלנו מעין דיאלוג. הייתה לי ולבן זוגי מעין צלע שלישית במערכת היחסים שלנו. כרגע הוא מאוד בחיי אבל אולי באיזשהו שלב הוא יילך. אפילו התחלתי לדבר קצת כמוהו. יש לו ר׳ מודגשת וגם קצב הדיבור המיוחד שלו כמו מבטא את הדואליות שמתקיימת בבן אדם. הוא מדבר במעין נחרצות מסוימת אך לפתע חותם את המשפט עם ׳כן?׳. כמעין הסתייגות או חיפוש אחר אישורים״.
״ככל ששמעתי את קולו הבנתי כמה הוא היה בן אדם כריזמטי וסטורי טלר אבל לא באמת מכירים אותו. זה היה המנוע הפנימי שלי לכל היצירה. כיוצר הוא מאוד משפיע עליי. כשאני ניגש לראות סרט אני תוהה מה עמוס היה חושב על הסרט הזה. אני מוצא עצמי מנהל איתו כל הזמן דיאלוג כזה. בתהליך היצירה הבנתי שאני עושה את הסרט הזה לא רק מתוך הערצה והערכה כלפיו, אלא אני רוצה להבין מי הוא היה״.