הדינמיקה בין פיט לקלוני היא ללא ספק לב ליבו של הסרט. השניים, שכבר הוכיחו את יכולתם לעבוד יחד בסדרת סרטי "אושן", מביאים לסרט הזה רמה חדשה של בגרות וניסיון. הדיאלוגים ביניהם זורמים באופן טבעי, מלאי הומור וחדות, אך גם מכילים רגעים של כנות ופגיעות. סצנה מרכזית בבר, שבה השניים משוחחים על עברם העשיר במקצוע, מציגה היטב את הכימיה שהשחקנים מביאים לתפקידיהם.
אחד הדברים המהנים בצפייה בפיט וקלוני הוא האופן שבו הם מתקשרים ללא מילים. הבמאי ווטס מצליח ללכוד רגעים קטנים של תקשורת לא מילולית - מבט משועשע, הרמת גבה ספקנית, חיוך קטן של הבנה הדדית או אפילו דממה. סצנת הנהיגה המוטרפת (עם שוט אחד שהותיר אותי עם לסת שמוטה) דרך רחובות העיר בלילה, שבה השניים מחליפים הערות סרקסטיות תוך כדי מרדף מסוכן, מדגימה את הדינמיקה המיוחדת של השניים.
פיט מביא לתפקיד שילוב של קסם אישי וציניות. ישנם רגעים בסרט שבהם הדמויות חושפות פגיעות אמיתית, ובהם ניכרת היכולת המשחקית העצומה של שני השחקנים. פיט, בפרט, מפתיע ברגעים של חשיפה רגשית שמזכירים לנו כמה הוא התבגר והעמיק כשחקן מאז ימי "מועדון קרב".
בסופו של דבר, "Wolfs" מצליח לספק את הריגושים והאקשן שמצפים מסרט בז'אנר הזה. זוהי דוגמה מושלמת לאופן שבו ליהוק של שני כוכבים בעלי ניסיון וכישרון מסוגלים להרים תסריט בינוני. הדיאלוגים והאקשן זורמים בקצב מהיר, ופשוט כיף לראות שני כוכבי קולנוע ותיקים מתהלכים בביטחון, מחליפים עקיצות ונכנסים ויוצאים ממצבים מסוכנים.
ואם כבר מדברים על ניומן ורדפורד, אחת מסצנות הסרט היא מחווה יפיפייה לסרט "קיד וקסידי" משנת 1969. בתוך כך, נדמה ש-"Wolfs" הופק כהזדמנות עבור קלוני ופיט להשתטות שוב יחד מול המצלמה מאשר לשרת מטרה גדולה יותר.
לעיתים נדמה כי הסרט נשען יותר מדי על הכריזמה של שני הכוכבים, מה שעלול להותיר צופים שאינם מעריצים שלהם מעט מנותקים. בנוסף, הרעיון של סרט נואר המתרחש בלילה אחד אינו מקורי, אך לא מדובר בסרט שמתיימר להיות מקורי. עבור מעריצי פיט וקלוני, "Wolfs" הוא בהחלט חובה. עבור אלו שפחות מכירים את עבודתם המשותפת - כדאי לגשת אליו עם ציפיות מאוזנות.
התרעות פיקוד העורף