וטרנטינו, כרגיל, גם יודע על מה הוא מדבר: "ג'וקר: טירוף בשניים" הוא אכן סרט מטורף, שההיסטוריה תשפוט לטובה. הוא עדיין זמין אצלנו באולמות, אם כי לא לעוד הרבה זמן, אז אתם יודעים מה לעשות.
תזכורת: הפרק הקודם בסדרת הסרטים תיאר את האירועים המוכרים לנו מלהיטי באטמן למיניהם, אבל הפעם מנקודת מבטו של הג'וקר. הוא ניסה להסביר כיצד התעצבה אישיותו של אחד הארכי־נבלים המפורסמים בתרבות הפופולרית.
וכך, התגלה כי הג'וקר הוא האלטר־אגו של סטנדאפיסט כושל בשם ארתור פאלק, שהוא אחד מהקורבנות הרבים של המשבר החברתי והכלכלי בגותהאם - עיר שלא ברור איפה ומתי היא נמצאת, אבל ניכר שהיא מתבססת באופן מובהק על ניו יורק של שנות ה־70 ומרפררת גם לאמריקה הרקובה של ימינו.
בסרט הראשון פאלק הפך את הג'וקר לסמל של מרד ואנרכיה שסחף אחריו את ההמונים. המחאה שלו נגד האליטות שהרסו את החיים שלו ושכמותו התפוצצה בסדרת רציחות, כולל בשידור חי של מנחה תוכנית הלילה האהובה עליו. הפרק הקודם הסתיים כשהוא בדרכו למוסד סגור כלשהו.
הצפוי יותר הוא שפאלק עומד למשפט, בזמן שחסידיו קוראים לשחרורו. כך שכמו קודמו, גם הסרט הזה הוא שילוב של מותחן פוליטי ודרמה פסיכולוגית, רק שהפעם כבונוס הוא גם מתגלה כדרמת בית משפט.
גם אם התסריט הפעם קוהרנטי פחות, עבודת הבימוי של פיליפס שוב מפעימה. כמו בסרט הקודם, גם הפעם הוא משלב פעולה עם הצלם לורנס שר, שכמוהו החל את דרכו בקומדיות כמו "בדרך לחתונה עוצרים בווגאס" ומאז עבר לצד האפל.
בדומה לפרק הראשון, הם מתבססים על קלאסיקות מודרניות משנות ה־70 וה־80 אך בוראים אותן מחדש באמצעות טכנולוגיות צילום מתקדמות. התוצאה היא רצף של רגעים קולנועיים פשוט מרהיבים, שפיניקס מביא להם ניחוח של טירוף המצדיק את שם הסרט.
לאט־לאט הכוחות של עבודת הבימוי ושל תצוגת המשחק משתלבים ומצטברים ומביאים את הסרט לשיא רגשי. "ג'וקר: טירוף בשניים" אומנם מדשדש ברובו, אבל בשלב מסוים הוא שוב מתעורר לחיים והולך ומשתפר לקראת קליימקס אדיר.
הסיומת של ההמשכון הזה טובה לא פחות ואולי אפילו עוד יותר מזו של הפרק הקודם. בלי לנדב מידע חלילה, נגיד שהיא עוסקת בטרור של קבוצות רדיקליות בצורה מטלטלת וטריגרית. זה רגע חזק, המותיר רושם ניכר, והוא מלווה בסצינה מהממת לא פחות. טרנטינו צדק - חד־משמעית. אז מה אם הקהל לא אהב את הסרט? הקהל גם הצביע טראמפ.
התרעות פיקוד העורף