בסוף שנות ה־80, כאשר מלאו למריל סטריפ ארבעה עשורים, היא עברה עם משפחתה מניו יורק ללוס אנג׳לס,והרגישה על בשרה מה זה להיות שחקנית בת 40 בהוליווד. ״במהלך שנה אחת הציעו לי שלושה תפקידים של מכשפה״, סיפרה. ״זה כמעט כאילו העולם אמר, או שהאולפנים אמרו, ׳אנחנו לא יודעים מה לעשות איתך'". ייאמר לזכותה שב־25 השנה האחרונות היא נמנעה מלגלם מכשפות, ולמרות הסקפטיות ההתחלתית של מפיקי הוליווד המקדשים את הנעורים, לפחות אצל נשים, מצאה לעצמה סטריפ מספיק תפקידים מספקים לאישה בגילה. ״בעיקר ביצ'יות", היא צחקה לאחרונה על הדמויות שגילמה בעשורים האחרונים, אבל לפחות לא כאלה שרכבו על מטאטא.


״היא שברה את תקרת הזכוכית כשהוכיחה שאישה מבוגרת יותר יכולה להיות כוכבת גדולה. זה מעולם לא קרה לפני כן״, אמר עליה הבמאי המנוח מייק ניקולס, שאיתו עבדה לא מעט במשך השנים, החל בסרט ״סילקווד״ בתחילת שנות ה-80. סטריפ, מצדה, הסבירה שזה קרה בזכות העובדה שיותר ויותר נשים נמצאות בעמדות מפתח בהוליווד ויכולות לדאוג לכך שגם נשים מעל גיל 40, 50 או 60 ילוהקו לסרטים. עוד סיבה, לטענתה, היא העובדה שגם כשהייתה צעירה, הפרסונה הקולנועית שלה לא התבססה בהכרח על המראה שלה. וזאת אף שהיא הייתה מאוד יפה. והיא עדיין.


בכל מקרה, אחרי שנים שבהן סירבה לשחק מכשפות, סטריפ נכנעה. בחמישי הקרוב עולה אצלנו סרט הפנטזיה המוזיקלי, ״אל תוך היער״, המבוסס על אגדות האחים גרים, והוא למעשה עיבוד קולנועי למיוזיקל המצליח של סטיבן סונדהיים, שזכה בפרסי הטוני ובפרס הגראמי למוזיקה מקורית. את הגרסה הקולנועית ביים רוב מרשל (״שיקגו״), שהגדיר את הסרט כ״סיפור אגדה למאה ה־21 בעידן של אחרי 11 בספטמבר״.

אף שהמיוזיקל עלה בברודוויי לראשונה ב־1987, יש המאמינים שהוא הקדים את זמנו ושהמסרים שלו מתאימים מאוד לזמננו. סטריפ מככבת בסרט לצד ג'וני דפ, ג'יימס קורדין, אמילי בלאנט, אנה קנדריק וכריס פיין, והוא מועמד לשלושה פרסי אוסקר: לשחקנית המשנה הטובה ביותר (סטריפ), לעיצוב ההפקה ועיצוב התלבושות, שהוא אחד הנושאים המדוברים ביותר בהקשר של הסרט הזה באופן כללי, ובהקשר הספציפי של מלתחת היער של סטריפ. המכשפה של סטריפ עוברת במהלך הסרט מייקאובר מרשים והופכת מקשישה מקומטת בעלת שער שיבה, שיניים רקובות וציפורניים שזקוקות דחוף למניקור, למכשפה הנוצצת, המרשימה, המטופחת וכחולת השיער ביותר שניתן להעלות על הדעת, כולל שמלת קוטור אלגנטית שלא הייתה מביישת אף שטיח אדום. מכשפה מכשפה, אבל עם לוק שנסיכה יכולה רק להתקנא בו.


סטריפ הודתה שבגיל 65 היא הרגישה לראשונה שהגיע הזמן המתאים עבורה לגלם מכשפה. ״בגיל 40 הוא עוד לא הגיע״, היא אמרה בראיון ל״גרדיאן״ הבריטי. ״וגם, מבחינה פוליטית הייתה לי תגובת נגד מיידית לכך שעושים דמוניזציה לנשים מבוגרות והופכים את הגיל לדבר מבעית ומפחיד. לא אהבתי את זה. לא אהבתי את זה כשהייתי ילדה קטנה, ואני לא אוהבת את זה עכשיו״.

אבל לא רק הגיל שלה היווה פקטור בהסכמתה לגלם מכשפה. אחרי ההצלחה של העיבוד הקולנועי למיוזיקל הקומי המבוסס על שירי להקת אבבא, ״מאמא מיה!״, שבו היא כיכבה ב-2008, זה היה עניין של זמן עד שסטריפ מצאה את עצמה עומדת בראש של עוד אדפטציה קולנועית ללהיט בימתי מברודוויי. חוץ מזה שהיא התאהבה במכשפה הספציפית של ״אל תוך היער״.


סטריפ ב"בחירתה של סופי". צילום: יח"צ, IMDB


״זה סטיבן סונדהיים, אז מדובר במכשפה מסובכת, היא לא פשוט מרשעת״, אמרה סטריפ בתוכניתו של גרהם נורטון. ״המכשפה הזאת היא די שונה״, הסבירה בהזדמנות אחרת. ״קודם כל, היא עוברת טרנספורמציה. כל סיבת הקיום שלה היא לשבור קללה שהוטלה עליה. היא מייצרת כל מיני תחבולות ותכסיסים כדי לבטל את הקללה הזאת, ויוצרת מהומה בחייהן של כל הדמויות, ואז המשאלה שלה מתגשמת. המשאלות של כולם מתגשמות. היא כבר לא נראית כמו מכשפה, ואז מה קורה? במקום הזה האגדה במידה מסוימת הופכת למציאות״.


הקומדיה נאה לה


מריל סטריפ היא עדיין - ובטח תמשיך להיות לעוד הרבה מאוד זמן - השחקנית המחזיקה בהכי הרבה מועמדויות לאוסקר. בחודש שעבר התבשרנו שהיא קיבלה את המועמדות ה-19 במספר שלה על תפקידה ב״אל תוך היער״ (זאת הפעם הרביעית שהיא מועמדת בקטגוריית שחקנית המשנה, נוסף ל-15 מועמדויות בקטגוריית השחקנית הראשית), שזה יותר ממה שקיבל/ה כל שחקן או שחקנית אחר/ת. מאחוריה משתרכים, עם פער די רציני, ג׳ק ניקולסון וקתרין הפבורן, עם 12 מועמדויות כל אחד מהם. גם בטקס גלובוס הזהב מחזיקה סטריפ בשיא המועמדויות, עם לא פחות מאשר 29, כשבמקום השני ג'ק למון (22).
 

ובאשר לזכיות? סטריפ מחזיקה בשיא לשחקן/ית בגלובוס הזהב עם שמונה פסלונים (ג'ק ניקולסון ניצב במקום השני עם שישה), אך באוסקרים יש לה עוד עבודה לעשות כדי לשבור את שיא הזכיות, שבו מחזיקה הפבורן המנוחה, שעל פי הדיווחים מעולם לא חיבבה את סטריפ. הפבורן הצהירה כי סטריפ היא ״השחקנית המודרנית הכי פחות חביבה עלי״, וכינתה את טכניקת המשחק שלה ״קליק קליק קליק״ - רוצה לומר שאפשר לשמוע את גלגלי המוח שלה עובדים בזמן שהיא משחקת. עד כה זכתה סטריפ בשלושה אוסקרים, שזה לא רע, אבל לא שובר שיאים בשום צורה - בבריכה הזו משתכשכים גם אינגריד ברגמן, ג'ק ניקולסון, וולטר ברנאן ודניאל דיי לואיס.

בזכייה הבאה שלה תגיע סטריפ לתיקו עם הפבורן, אך ספק אם זה יקרה השנה. ב-22 בפברואר נדע את התוצאות באופן סופי, אבל על פי התחזיות הנוכחיות, רוב הסיכויים שהאוסקר לשחקנית המשנה השנה יוענק לפטרישיה ארקט על ״התבגרות״, ואם לא לה, אז לאמה סטון על ״בירדמן״.


כך או כך, אין מנוס מלהודות שכבר שלושה עשורים מריל סטריפ נחשבת לשחקנית הגדולה ביותר של דורה. היא יודעת לרגש (אם לא בכיתם באולם, תדרשו את כספכם בחזרה), לעשות מבטאים (אח, איך היא חיקתה באופן מושלם את קולה הכל כך מזוהה של מרגרט תאצ'ר ב״אשת הברזל״), ואפילו לשיר (בגיל 12 למדה אופרה), ובשנים האחרונות היא פתאום הפכה משחקנית מוערכת גם לאטרקציה קופתית.

בשנה שעברה הוציאה קרינה לונגוורת', מבקרת הקולנוע לשעבר של ״LA Weekly״, ספר בשם "Meryl Streep: Anatomy of an Actor״, המנתח את קריירת המשחק הארוכה של סטריפ, ואת הפיכתה משחקנית-רצינית-מדי לכוכבת-על שמצליחה לשלב את הערכת המבקרים עם אפיל קופתי בלתי מבוטל, אפילו בסרטים קלילים ומטופשים יותר.


סטריפ תמיד נחשבה לשחקנית רצינית, מאז סרט הפריצה שלה, דרמת המלחמה ״צייד הצ-באים״ של מייקל צ׳ימינו מ-78', ואפילו עוד לפני כן, כשלמדה משחק באוניברסיטת ייל ושיחקה לתקופה קצרה בתיאטרון בניו יורק. ״צייד הצבאים״ היה בסך הכל הסרט השני שלה, והתפקיד המשמעותי הראשון שלה, שעליו היא כבר קיבלה מועמדות לאוסקר בקטגוריית שחקנית המשנה.


סטריפ ב"קרמר נגד קרמר". צילום: יח"צ, IMDB

שנה לאחר מכן היא כבר לקחה הביתה את הפסלון הראשון שלה, באותה קטגוריה, על הדרמה עטורת הפרסים ״קרמר נגד קרמר״, שבה היא ניהלה מאבק משמורת מכוער לאחר גירושיה מדסטין הופמן. האוסקר הבא שזכתה בו, הפעם כבר בקטגוריית השחקנית הטובה ביותר, היה על סרט סוחט דמעות ומדכא אף יותר, דרמת מלחמת העולם השנייה, ״בחירתה של סופי״. בקיצור, לקח לסטריפ לא מעט זמן להצליח להחצין צד קליל יותר של הפרסונה שלה, לשכנע אנשים שהיא גם מצחיקה ולהבהיר את עמדתה הנחרצת, שלפיה לקומדיות יכול להיות ערך ביקורתי ופמיניסטי לא פחות גדול מזה של דרמות רציניות.


כשכיכבה בתחילת שנות ה-90 בקומדיה ״המוות נאה לה״, אף אחד לא חשב שהיא מצחיקה, והעובדה שהסרט מבקר את תופעת הניתוחים הפלסטיים והפוביה ההוליוודית  מפני הזדקנות האישה, עברה לאנשים מעל לראש. רק באמצע שנות ה־2000, אחרי ההצלחה הקופתית האדירה של ״השטן לובשת פראדה״, הצליחה הטריפ להתברג לעולם הקומדיות. אחרי ״השטן״ המשיכה הטריפ לעמוד בראש שוברי קופות ענקיים וקלילים כנוצה כמו ״מאמא מיה!״, הקומדיה הרומנטית ״זה מסובך״ והדרמה הקומית ״ג׳ולי וג׳וליה״, שהפך להיות הסרט האחרון שנורה אפרון כתבה, הפיקה וביימה לפני מותה.


אופרה אחרת


העובדה שהיום נשים שחצו את גיל ה־40 נראות יותר ויותר בתפקידים ראשיים בהוליווד, לא מעט בזכות התקדימים שקבעה סטריפ, היא כמובן לא הדבר היחיד שהשתנה בתעשיית הקולנוע בעשורים האחרונים. הוליווד עברה לא מעט שינויים מאז סרטה הראשון של הטריפ. ״אף אחד כבר לא רוצה חתימה בימינו״, סיפרה השחקנית לאחרונה בראיון, ״כולם רוצים סלפי. אז את צריכה לעמוד שם בזמן שהם מצלמים את הסלפי, ואז הם לא אוהבים את מה שיצא ומבקשים להצטלם שוב, ואז הם צריכים להכין את הפנים שלהם. זה לוקח הרבה זמן״.


וגם טקס גלובוס הזהב, שאנחנו מכירים בתור אירוע שטיח אדום נוצץ ומתוקשר, השתנה במשך השנים. ״זה היה שונה מאוד״, שחזרה סטריפ את חוויותיה מהטקס בסוף שנות ה־70. ״גלובוס הזהב היה אירוע קטן שנערך בשעות הצהריים ושודר בטלוויזיה רק באזור לוס אנג׳לס. אני זוכרת שג׳ק ניקולסון היה שם, ממש שיכור, ב-13:15. הייתי בטקס בזכות הסרט 'קרמר נגד קרמר', אחרי שילדתי את בני הראשון. באותה תקופה עוד לא הלוו לך שמלות. הייתי צריכה לקנות משהו ולא היה לי כסף, אז לבשתי את שמלת הכלה שלי. זאת הייתה שמלת משי לבנה ויפה, אבל האירוע נמשך ונמשך, ואני הנקתי. הגיעה השעה 14:00, ואז השעה 15:00, והשעה 16:00, ופשוט התפוצצתי. בשמלת משי לבנה. ישבתי בידיים משולבות, ואז זכיתי בפרס. הם קראו בשמי ועליתי לבמה בידיים משולבות. חשבו שאני ממש מוזרה. זה היה מאוד מביך, אבל לפחות ראו את זה רק באזור לוס אנג׳לס, אף אחד אחר לא צפה״.


עברו לא מעט שנים, סטריפ כבר מזמן לא מניקה ומטפטפת. היא נשואה כבר 37 שנים לפסל דון גאמר, ארבעת ילדיהם כבר בוגרים (בתם הצעירה ביותר, הדוגמנית לואיזה גאמר, היא בת 23), ובגיל 65 היא נראית נהדר ועסוקה מתמיד. בהמשך השנה צפויים לצאת שני סרטים חדשים בכיכובה: הדרמה הבריטית ״Suffragette״ על המאבק למתן זכות בחירה לנשים באנגליה בסוף המאה ב-19 ובתחילת המאה ה-20, שבו היא תגלם את דמותה ההיסטורית של אמלין פנקהרסט, אחת המייסדות של התנועה הסופרז׳יסטית בבריטניה; והדרמה הקו¬מית ״Ricki and the Flash״, של הבמאי ג׳ונתן דמי (״שתיקת הכבשים״), שבה תשתתף גם בתה, השחקנית מיימי גאמר.


על פי הדיווחים, סטריפ עתידה גם לככב לצד יו גרנט בסרט חדש של הבמאי הבריטי סטיבן פרירס בשם ״פלורנס״, שבו היא תיכנס לנעליה ההיסטוריות של פלורנס פוסטר ג׳נקינס, שהתפרסמה בתור זמרת האופרה הגרועה בעולם. ג׳נקינס, שאת דמותה גילמה אצלנו רמה מסינגר בהצגה ״סוביניר״, הייתה יורשת ואשת חברה בניו יורק של שנות ה-30, שחלמה להיות זמרת אופרה, ואף הצליחה להפוך לאטרקציה פופולרית ולמלא את אולם הקרנגי הול המפורסם, למרות, או אולי בזכות, חוסר כישרונה המובהק. ובדיוק כמו שכששחקנית יפה מגלמת דמות מכוערת זו ערובה לאוסקר, גם כששחקנית מוכשרת מגלמת זמרת לא מוכשרת, יש סיכוי טוב לפרס. מזל שקתרין הפבורן כבר לא נמצאת איתנו.