לא מזמן היא חגגה 30 שנות בלונד. הילדה שעלתה לישראל מעיירה בהרי אורל בגיל 7, בשם וורוורה פאלי, והעבירה את הילדות באשקלון, מעבירה את השנים האחרונות בהוליווד.

אז איך נראים החיים כשהעבודה שלך היא לנשק את ג'ון האם ולקלל בעברית עם מארק וולברג? הזדמנות לשמוע על זה קצת הזדמנה על הסט של צילומי הפרסומת לתפוזינה, אשר פאלי היא הכוכבת שלו.

"התרגשות גדולה", היא אומרת על הקמפיין. ״מבחינתי זה כבוד ענק להיות נערת תפוזינה. אני זוכרת מילדות את הפרסומות האייקוניות של המותג, את האנשים שמסתובבים ברחובות ומזמזמים ׳תפו תפו תפו תפוזינה׳ ואיזו סנסציה זה היה. זה מאוד מרגש לעשות היום משהו שבזמנו נראה כחלום רחוק, שאפילו לא הרשיתי לעצמי לחלום עליו. אני מניחה שזו מעין סגירת מעגל. אני בהחלט שמחה שתפוזינה ראו בי את הנתונים הנכונים להיות הנערה החדשה שלהם״.

אז בישראל את נערת תפוזינה, ובארצות הברית את נערת ההמבורגרים?

״איך אתה יודע? לא מזמן נבחרתי להיות נערת קרלס ג׳וניור (רשת המבורגרים ענקית) בארצות הברית, שזה נחשב לכבוד די גדול. בשנים האחרונות עשו זאת היידי קלום, פריס הילטון וקייט אפטון. מה שמצחיק אותי ואת בעלי זה שאני מפרסמת ארוחה שלמה עכשיו: המבורגר ותפוזינה - אוכל ומשקה״.

מה עם השיער שלך? הסכמת לוותר על הבלונד לטובת שיער כתום?

״כאן המצב היה קצת יותר מסובך. אני נמצאת כרגע לפני צילומים לסרט חדש. בנוסף אני משחקת דמות שחוזרת לעונה הבאה בסדרת הטלוויזיה NCIS בארצות הברית. בעקבות כל הפרויקטים האלו לא יכולתי לשנות את צבע השיער בצורה כל כך דרסטית. לכן הוזמנה פאה ג׳ינג׳ית במיוחד בשבילי, והתוצאה נראית הכי טבעית בעולם״.

את לא ממש עובדת בארץ, אבל משתתפת בכל מיני פרויקטים גרנדיוזיים באל־איי.

״אוי, מה לא קורה באל־איי? האמת שהייתה לי שנה מלאת עשייה. הכי עמוסה עד היום. צילמתי שלושה סרטים השנה: ׳דחף׳ עם פירס ברוסנן, Headlock של מרק פוליש עם ג׳סטין ברטא ואנדי גרסיה ו-Street Leveh מבית היוצרים של ׳בני האנרכיה׳. שלושתם אמורים לצאת בסוף השנה ואני מאוד מתרגשת לקראתם. בנוסף, צילמתי תפקיד ב-Trainwreck - תפקיד מקסים שהציעו לי והייתי חייבת להסכים כדי לעבוד עם ג׳אד אפאטאו - אחד הבמאים המדהימים״.

את לא נתקלת בבעיה לקבל תפקידים רציניים בגלל הלוק שלך?

״תראה, גם אם מביאים אותי לתפקיד על תקן ה׳איי קנדי׳ (ממתק לעיניים) זאת העבודה שלי להפוך את התפקיד לרב־ממדי. כשחקנית, העניין שלי הוא, בסופו של דבר, להוכיח מה אני יכולה לעשות בכל תפקיד. אני לא מתכוונת לבכות או להתלונן שלא נותנים לי הזדמנויות אחרות, אלא לקחת את ההזדמנויות שניתנות לי ולנצל אותן עד הסוף. ואגב, כנראה שהטקטיקה הזו עובדת, כי השנה יצא לי לעשות תפקידים שהם כולם מחוץ לטייפ קאסט שלי. במאים ראו מה האיכויות שלי, וכנראה מצאו שאפשר לבטוח בי גם בתפקידים מורכבים יותר. השנה יצא לי לשחק, בין היתר, תפקיד אקשן של סוכנת חשאית, כולל כל הפעלולים המורכבים. בנוסף, שיחקתי אישה מכורה להרואין, תפקיד פיזי מאוד והתנסות מדהימה, וגם תפקיד של מרגלת עתידנית בסרט של מארק פוליש. בסופו של דבר, זאת הייתה שנה של דמויות מאוד מורכבות ומעניינות, ואני מברכת על כך. אני לא יכולה לחכות עד שכל הסרטים יראו אור, ואוכל לחלוק אותם עם כולם. אני מאוד נהנית מהעשייה עצמה. זאת זכות גדולה לעבוד עם כל הקליברים שאיתם יצא לי לעבוד. כיף להתעורר בבוקר וללכת לעבודה״.

סיפרת בעבר שאת מצחיקה ובעלת יכולות קומיות.

״אני שחקנית קומית, לא קומיקאית. יש הבדל בין הדברים. קומיקאי אומר דברים מצחיקים ושחקן קומי אומר דברים בצורה מצחיקה. אני חושבת שיש לי היכולת הזו, או לפחות אני נהנית מהתהליך הזה, תהליך של מציאת המצחיק והמגוחך בדמות. זה לא חייב להיות הטקסט הכי מצחיק בעולם, או טקסט שכולל בדיחות - אני נהנית למצוא את הקומדיה שנובעת מהתנהגות אנושית. לפעמים הסיטואציות הכי טעונות מוציאות את ההתנהגות הכי קומית מבן האדם. ומבחינתי - זה מה שאני אוהבת לחפש ולמצוא בדמויות שאני מגלמת. זה לא עניין של לספר בדיחות, זה עניין של למידת התנהגות אנושית מבחינתי. ואגב - דרמה שאין בה קומדיה הופכת למלודרמה״.

איך זה להיות יהודייה ממוצא רוסי שגרה בארצות הברית? לאיזה עולם את שייכת?

״אני לא ממש יודעת איך לענות על זה, כי אף פעם לא הייתי משהו אחר. אין לי למה להשוות את זה. אבל אני מאמינה שהעובדה שאני כל כך אזרחית של העולם עושה אותי אני. זה מה ששונה בי, ונותן לי ראיית עולם אחרת ומעניינת מבחינתי. ביליתי שליש מחיי בברית המועצות, אז עליתי לישראל בגיל 7. את כל שנות נעורי העברתי בישראל, וכבר עשר שנים שאני גרה בארצות הברית. זה נותן לי את יכולת הזיקית. להשתלב בכל מקום שאני נמצאת בו, ויחד עם זה, לא לראות דברים בדיוק כמו המקומיים. אני חושבת שזה יתרון ענק. בעיקר כשחקנית, כי אז אני יכולה להביא את ראיית העולם שלי לתפקיד והיא תהיה מאוד שונה מזו של שחקן אמריקאי, לדוגמה״.

את עדיין מדגמנת מדי פעם. אפשר לרקוד על שתי החתונות?

״אני לא מדגמנת באופן פורמלי כבר כמה שנים. גם כשאני מצלמת קמפיינים כמו תפוזינה, זה בא ממקום של הפרסונה שלי. לא לוקחים אותי כי אני עוד דוגמנית בלונדינית. לוקחים אותי כי אני שחקנית וכי יש לי רזומה שמדבר בעד עצמו ומתאים ומתחבר לערכי המותגים שאני מפרסמת. ימי צילום לקמפיינים הם כיף גדול, ומאוד מרעננים את השגרה שלי״.

היית יכולה להיות מולטי־טלנט בארץ. לא עדיף להיות ראש לשועלים כאן מזנב לאריות בארצות הברית?

״אני לא זנב לאריות בארצות הברית. אני עובדת, מתקדמת, מגשימה את עצמי. טסתי לארצות הברית כי רציתי לאתגר את עצמי, רציתי לנסות להצליח במקום הכי קשה. גם כשעבדתי בארץ כשהייתי נערה, תמיד כיוונתי החוצה -תמיד רציתי להגשים את החלומות שלי בגדול. תמיד הייתי שלמה עם ההחלטה הזו, והיום, בדיעבד, אני עוד יותר שלמה אתה. אני מאוד מעריכה אנשים שעובדים בארץ כשחקנים, זה שוק לא קל וההזדמנויות מעטות. העשייה שלי לא מגיעה ממקום שאני רוצה להיות מפורסמת. זה מגיע ממקום שאני אוהבת לשחק, ורוצה לעבוד ולהתפרנס מתחום המשחק״.