כבר 50 שנה שצבי שיסל הוא חלק מהעשייה המקומית. הוא היה מפיק, שחקן, במאי ויוצר קולנוע, חלק מחבורת הזהב של לול, צמוד לאריק איינשטיין ולאורי זוהר (“אם היו אומרים לי ביום שהכרתי את אריק שאבלה איתו 47 שנה, לא הייתי מאמין בחיים"). וגם עם פז"מ כזה, שיסל לא מפסיק לעבוד ועכשיו אוחז בתפקיד משנה בסדרת הדרמה “תפוחים מן המדבר", שתעלה הערב (חמישי, 17.3) בערוץ הראשון בשעה 21:00. בסדרה מגלם שיסל את אביו של דובי, הלא הוא אלישע בנאי. “הוא משחק שם סטודנט קיבוצניק שמתאהב בסטודנטית דתייה והם באים אלי לקיבוץ, שם אני משמש כמזכיר המשק. ואז מתחילים קונפליקטים קטנים – הם רוצים לשים מזוזה בדלת ושיהיה בית כנסת, וחלק מאנשי הקיבוץ לא אוהבים את זה, ועושים הצבעה", הוא מספר.
 

ואיך זרמת עם זה?

“את אלישע אני מכיר מגיל אפס, הוא למד עם בני בגנון, והם שותפים יחד בבר הוסטל 51. אלישע הרי היה סו שף אצל רושפלד, והיום הוא שף, ושף טוב".

"מכיר אותו מגיל אפס". עם אלישע בנאי ב"תפוחים מן המדבר". צילום: יוני המנחם"מכיר אותו מגיל אפס". עם אלישע בנאי ב"תפוחים מן המדבר". צילום: יוני המנחם


עולם קטן.

“העולם קטן, הכל צירוף מקרים. הוא דומה קצת לבן שלי, וגם היינו שכנים ויצא כך".
 

אתה עדיין מופתע מדברים שקורים פה במדינה?

“לא. קורים כל כך הרבה דברים שלא ייאמנו, לפעמים בסרטים רואים דברים ואומרים לא יכול להיות, אבל זה קורה".

מה חברך ושותפך המקצועי אריק איינשטיין היה אומר על כל מה שקורה כאן? מירי רגב כשרת תרבות, נניח.

“אני מתאר לעצמי שהיה מקבל את זה. אריק היה האדם הכי זורם שהכרתי, ואני מתאר לעצמי שהיה לו משהו ציני להגיד על כל מה שקורה פה. והאמת היא שהוא ראה את זה עוד לפני הרבה שנים וכתב את ‘הוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן'".

צבי שיסל ואריק איינשטיין. צילום: אלונה איינשטייןצבי שיסל ואריק איינשטיין. צילום: אלונה איינשטיין

 

מה השתנה מאז?

“בשנות ה־70 גרנו על חוף הים, לא היו הרבה כבישים, לא היו הרבה מכוניות, רוב האנשים הכירו אחד את השני. היום זה לא קיים, הכל נראה אחרת, הבנייה, הכל נראה חו"ל, פעם זה נראה ישראל, היום חוץ לארץ. וגם הטלוויזיה, המסחריות, הכל. כשעשינו את לול, הלכנו, נסענו, התווכחנו עם אנשי הטלוויזיה ישירות, ולא היו סוכנים ועניינים, לא היה פה אמריקה, אז היה כיף. לא היו הדאגות הגדולות. נכון, תמיד היו מלחמות, אבל זה היה משהו אחר, אולי גם כי התבגרנו, והצעירים עדיין נהנים".
 

כל יום בים


שיסל, שחקן, מפיק ובמאי, נכנס לפנתיאון כחלק מחבורת לול המיתולוגית משנות ה־07 לצד אריק איינשטיין, אורי זוהר, שלום חנוך ועוד, ובזכות מעורבותו בכמה מאלבומיו של איינשטיין ובסרטים "שבלול", "מציצים", "עיניים גדולות", "כבלים" ועוד ועוד. 
 

בגיל 69, צבי שיסל נהנה מהחיים.  כשאנחנו מדברים בטלפון הוא מספר שהוא יושב עכשיו לשתות בירה באיזה בר, ואחרי זה קופץ לבר אחר כדי לעשות את אותו הדבר בדיוק. “הרבה אנשים מכירים אותי, אני מצטלם לפחות לעשרה סלפים ביום. שיסל זה שם קליט, אם היה שם יותר אפרורי אולי זה לא היה תופס", הוא אומר.
 

לא קשה לך עם ההתבגרות?

“זה די צפוי, אבל לא אמרו לנו מההתחלה שיהיה כך. כל הזמן אנשים אומרים ‘העיקר הבריאות', אפילו הצעירים אומרים את זה. אם אתה בריא, אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה. היום אני עושה המון דברים, אבל צריך לא לקום בבוקר עם מצב רוח נאחס".
 

בעצם היית האיש שהמציא את אריק וקידם אותו. יש היום מוזיקאי שהיית עושה ממנו אריק הבא?

“הפכתי לאמרגן ולמפיק מכורח הנסיבות, הייתי בלהקה צבאית והתגלגלתי להכיר את אריק, שהיה חתום אצל אמרגן אחר. כשהכרנו, אריק יזם את העניין של ללכת יחד - לעשות סרטים, תקליטים, לעשות מה שאנחנו רוצים, והוא זה שהציע את בועז דוידיזון. עשינו ביחד את ‘שבלול'. אז זה לא שאני מצאתי את אריק, הוא מצא אותי. היינו חברים מאוד קרובים, ולא תמיד זה היה קל כי אריק היה אושיה".

איך חווית את הפרידה מאריק?

“המוות שלו היה פתאומי ולא ברור, וזה דבר שעד היום מלווה אותי. קשה לי עם זה. וזה לא נהיה יותר טוב. כל יום זה יותר גרוע, במיוחד שאני עובד על חומרים שלו. אני ומוני מושונוב חושבים לעשות סרט חדש מחומרים לא סטנדרטיים שיש לנו ממנו".

שיסל ואיינשטיין. צילום: משה שי, פלאש 90שיסל ואיינשטיין. צילום: משה שי, פלאש 90

 

אתה מרגיש שאתה צריך להמציא את עצמך מחדש?

“בהחלט, אני גם משתתף בכמה סרטים של כל מיני אחרים וגם כותב תסריט. לא פשוט לקום בבוקר ולשבת ולעשות".
 

כשאתה יוצר כפרש בודד, יש לך משמעת עצמית?

“בהחלט, יש לי ובגדול. אני עובד ועושה המון טלפונים. ואז בעקבות הטלפונים אני עושה פולואפים, וגם קובע לעצמי מטרות. אבל אין לי דרייב לצלם פיצ'ר, משלב הכתיבה ועד העבודה זה קשה, אז אולי אני צריך איזה שותף או משהו. מבחינת הכוח - יש לי מלא קשרים. העניין הוא העשייה".

שיסל ומוני מושונוב. צילום: אריק סולטןשיסל ומוני מושונוב. צילום: אריק סולטן

 

אז אתה כבר לא לוקח את החיים באיזי כמו בתקופת מציצים?

“בתקופת ‘מציצים' ו'לול' עבדנו קשה מאוד, היינו חרוצים, וכל הכסף שהרווחנו הלך ליצירות נוספות. גדלתי בבית מול הים, היה לי בית אבן, הייתי יורד כל יום לים, הייתה לי חסקה וסירת דיג עם מנוע, ואלה היו החיים הכי טובים שיכולים להיות".
 

רבות נכתב ונאמר על אותה תקופה ועל אורח החיים הפרוע של חבורת לול, שכלל על פי השמועות סקס, סמים ורוקנרול. לפני כשנתיים שודר בערוץ 01 תחקיר של אורלי וילנאי וגיא מרוז, בו ניסו לחשוף את מעללי החבורה, ובין היתר נטען כי על הסט של "מציצים" תועד מקרה על סף אונס אמיתי. “מה שלא אתי ולא מוסרי זו התוכנית שלהם, לא רק מבחינה אישית אלא גם מקצועית", אומר היום שיסל על צמד העיתונאים. "טוב שעכשיו הם עושים תוכנית בוקר. את זה הם עושים מצוין. אני בעד שימשיכו להקריא את הכותרות של עיתוני הבוקר".
 

כשהוא נשאל על הדרך בה הוא מבלה היום, הוא אומר: “יש לי חברים בדרום תל אביב שגומרים את העבודה מאוד מוקדם, והם יודעים לעשות חיים. חלקם סבלים, חלקם עובדים בכל מיני עבודות מגניבות. יש אחד שמתקן מכונות תפירה".

שיסל בסרט לול. צילום: יח"צשיסל בסרט לול. צילום: יח"צ

 

אתה מתחבר לאנשים שאינם מהברנז'ה?

“תמיד. אני רואה כל מיני טיפוסים בדרום תל אביב שאני חושב על לעשות עליהם סרט".
 

איך היה נראה סרט עליהם?

“עשיתי בזמנו ב'תבל' וב'הוט' פינה יומית בחדשות המקומיות של סיפורים מהחבית. כל פינה הייתה באורך של שבע־שמונה דקות, כל מיני סיפורים קטנים על אנשים פשוטים".
 

לכל תשובה שאלה


איינשטיין אומנם כבר לא איתנו, אבל הרב אורי זוהר עוד כאן. וכן, הוא ושיסל עוד בקשר. “הדיבור נשאר אותו דיבור. אם יש איזה עניין שעולה, אנחנו נכנסים לשטף שיחה כמו של פעם", הוא מספר.
 

הוא רב היום, בטוח שנושאי השיחה השתנו.

“הוא קורא לי רב שיסל".
 

יש מצב לגרור את אורי זוהר לעשות שוב משהו אמנותי?

“לא יודע, אבל אני והוא כמו משפחה. טוב לו היום, תאמיני לי שהוא לא השתנה, הוא עדיין יושב בחברותא, רק עם אנשים אחרים. במהותו הוא לא השתנה".
 

יש משהו שעשית בסבנטיז שאתה מתחרט עליו?

“אין משהו שאני מתחרט עליו בשליפה, דווקא עשינו הרבה דברים נהדרים".
 

אתה אוהב את הטלוויזיה כמו שהיא היום?

“יש דברים שאני אוהב. לא נעים לי להגיד שם של מישהו ולשכוח מישהו אחר".

צופה ב"אח הגדול"?

“כשרואים בבית, אני רואה. אני יכול להיתקע שעות על ערוץ 26, לצפות בוויכוח מטופש בין שניים כי הם כאלה דבילים, עשו להם כזאת שטיפת מוח וסביר להניח שהם נשארים ערים באמצע הלילה כדי שיראו אותם. זה ניסוי בבני אדם. בגלל זה אני מסתכל על זה, זה מחנה הסגר. אנשים מתערערים מזה לגמרי".
 

מה אתה עושה לכולם שהם חוזרים לך בתשובה?

“אנשים מחפשים, לא טוב להם, וזה אנשים שמוכנים לשמוע, ושומעים גם מאנשים אחרים".
 

איך אתה לא חזרת בתשובה?

“יושב לידי עכשיו בנאדם דתי. הוא לא מנסה להשפיע עלי, רק מדבר דברי תורה. וכאן מערבבים בשר וחלב. כשהייתה המתקפה של החוזרים בתשובה הייתי בין המועמדים לחזור בתשובה גם. הייתי בחתונה של פופיק, אצל אורי בכל מיני בריתות ואורי אפילו היה הסנדק של הבן שלי. היה סיכוי שאחזור אבל היום זה משהו אחר. היום הם שולחים שליחים, מבינים שאין עם מי לדבר".