"יש יוצרים שניגשים לפרויקט מהצד המילולי, ויש כאלה שחושבים בתמונות. אחד הדברים שהכי ריתקו אותי בעבודה על הסרט הזה, הוא לגשת אליו דרך המבנה כאלמנט שתוחם מסגרת, שמגדיר חוקיות", מסבירה גולדברג. "בסרט הזה יש למסגרת תפקיד קריטי. יצאנו לצילומים בלי רפליקה אחת כתובה. כל השחקנים קיבלו הנחיות שהגדירו ותחמו עבורם כל סצינה וסצינה, ובתוך המסגרת הזאת היה להם חופש פעולה".
"משלוש סיבות: הסרט מורכב משני צירי עלילה המצולמים בסגנונות שונים לחלוטין. חששנו שתיווצר תחושה של שני סרטים שונים וחיפשנו דרך לייצר האחדה וקוהרנטיות מבחינה חזותית. בנוסף, היה חשוב לנו לשמור על איזשהו ניקיון סגפני, על ריכוז. לא לתת למבט להתפתות או לברוח לאזורי נוחות. זה בא לידי ביטוי גם במסגור פניה של יסמין (השחקנית סמירה סרייה, שזכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר על משחקה בסרט בפסטיבל הקולנוע בירושלים - ג"ע) בפריים סטטי־נזירי לאורך כל הסרט; ושלישית, רצינו לתת לסרט ולדיוקנאות שבו נימה קלאסית".