הופעתה המשכנעת של שרון הכהן־בר בסרט “אלכס חולה אהבה" חקוקה אצלה כזיכרון מתקתק. “אני מאוד אוהבת את ההופעה שלי שם", היא מציינת באופן לא מפתיע 33 שנה אחרי צילומי הסרט. “נראיתי מדהים בתפקיד לולה. הבמאי שלנו, בועז דוידזון, השקיע במראה האירופי החלומי של הדמות. עם זאת, ככל שמדובר בתפקיד שאיתו אני הכי מזוהה בעיני הקהל, הוא לאו דווקא התפקיד הטוב ביותר שעשיתי".

הכהן־בר, שחגגה לפני שבועיים 54 סתווים, היא במידה מסוימת תעלומה. לאחר שבבת אחת התגלתה ככוכבת, זזה מתישהו הצידה. “פתאום הקריירה לא הלכה חלק", היא מספרת בביתה שבמודיעין. “אולי זה היה בגללי. כנראה הייתי מאוד בררנית לגבי תפקידים שהוצעו לי ולא רציתי אותם, כי תמיד היה לי חשוב להיות שלמה עם כל מה שעשיתי. כך אפילו ויתרתי על תפקיד בקאמרי שיכול היה לפתוח לי שערים. הרגשתי צורך באיזושהי יציבות ועשיתי הסבה לקורס למורים לתיאטרון".

כך מצאה את עצמה התקווה הגדולה של הקולנוע הישראלי בשנות ה־80 במסלול אחר, אם כי המשך למה שעשתה קודם לכן. היא פתחה מגמת תיאטרון בתיכון “בויאר" בירושלים, וזה 20 שנה היא מנהלת אותה.

הכהן־בר גדלה במשפחה מוזיקלית בקריית טבעון. אמה, ויולה, הייתה הצעירה בבנותיה של הצ'לנית הנודעת תלמה ילין. “למעשה, לא היה לי קל עם המוזיקליות היתרה של המשפחה שלנו", היא מספרת. “ראיתי בכך משהו כבד שקצת ישב עלי, כשכולם אצלנו ניגנו באיזה כלי. עזבתי את הפסנתר ועברתי להצטיין בשחייה. עם זאת, תמיד הייתי מחקה אנשים שהיו באים אלינו הביתה. זה הביא אותי בגיל 15 לחוג לדרמה שניהלה ב'בית רוטשילד' בחיפה רונית איבגי, אחותו המנוחה של משה. אז החלטתי שאני רוצה להיות שחקנית".

רצונך לא התממש בצבא.
“אכן, לא התקבלתי לתיאטרון צה"ל. הצלחתי לעבור לתל אביב, ובזמן ששירתי כפקידה בתזמורת צה"ל, למדתי משחק בסטודיו ניסן נתיב. תוך כדי כך התקבלתי לסרט ‘כפפות' שביים רפי אדר. לאחר שהתחלנו בחזרות, ההפקה נעצרה זמנית בגלל קשיי מימון. כך, למעשה, ‘אלכס חולה אהבה' היה הסרט הראשון שלי, שם פגשתי את בועז, איש מקסים שדאג שארגיש בצילומים כמו נסיכה".

בתל אביב של שנות ה־50, אלכס מתכונן לבר המצווה שלו ואגב כך נופל בשבי קסמה של מימי, חברתו לספסל הלימודים. סיפור אהבתם משתבש כשמפולין מגיעה לולה, קרובתו, במהלך חיפושיה אחר טאדק, מחמל נפשה שנעלם בשואה, ונקלעת לרומן סוער עם אלכס.

לא קיבלת את התפקיד על מגש של כסף.
“אכן. בתחילה חיפשו שחקנית מבוגרת מבת ה־20 שהייתי אז. אבל התחברתי לדמות והרגשתי שאוכל לשחק אותה. לא הפחיד אותי הגיל הצעיר שלי. נתתי להפקה להתמודד עם זה. ביגרו אותי באמצעות איפור, תסרוקת ותלבושת, אם כי במבט מהיום לולה נראית לי ממש ילדה".


שרון הכהן-בר. צלם: מירי צחישרון הכהן-בר. צלם: מירי צחי


הביאו מולך לתפקיד אלכס את איתן אנשל, לימים איתן סנה, שהיה צעיר ממך רק בחמש שנים.
“אומנם אלה חמש שנים, אבל בגילים ההם זה היה מאוד משמעותי. כדי שנתחבר ויהיה קשר כלשהו בינינו בזמן הצילומים, קבענו פגישה והלכנו לים ביחד ובילינו כמו אחות גדולה ואח".

וכשהגעתם לסצינה האינטימית?
“זו הייתה רק נשיקה. איתן ממש לא התבלבל (צוחקת). אני אומנם הייתי סופר־מקצועית בקטע הזה, אבל קודם לכן ניגשתי אל בועז ואמרתי לו שלא נעים לי כל העניין. ‘אין ברירה, זה המקצוע שלנו', הוא אמר".

נדרשה ממך התערטלות מסוימת.
“הייתי צריכה לכבות את האור ולהוריד את הקומבינזון. בסך הכל ראו את החזה שלי שתי שניות, ומזה נהיה סיפור גדול, גם אם זה נעשה מאוד בעדינות. אחר כך היה לי קטע של עירום עם איקה זהר בסרט ‘כפפות', שם שיחקתי את נאווה, מורה לעברית, והוא את טולק, מתאגרף. כשהבמאי גדעון גנני דרש ממני עירום בסצינה עם דן תורג'מן בסרט ‘אש צולבת', שכנעתי אותו שזה יהיה יותר סקסי אם רק אפשיל את הכתפייה".

בקרוון משלה

הכהן־בר לא הסתנוורה מתפקידיה ב"אלכס חולה אהבה" וב"כפפות". היא התעשתה ויצאה ליישם בתיאטרון באר שבע את מה שלמדה בסטודיו. עד מהרה חזרה להתייצב מול מצלמות הקולנוע, כשב"נשר הברזל 2", סרט הפעולה האווירי של הבמאי סידני ג'יי פורי, היא שיחקה טייסת קרב סובייטית.

“אף שהסרט צולם בארץ, טעמתי בו לראשונה טעם של קולנוע בינלאומי ולא רק מפני שאיתנו שיחק לואיס גוסט ג'וניור, זוכה אוסקר שחקן המשנה מ'קצין וג'נטלמן', שבהפקה שלנו התגלה כג'נטלמן אמיתי", היא מתפעלת. “פתאום מצאתי את עצמי בקרוון משלי עם מאמנת אישית שעזרה לי לתרגל אנגלית במבטא רוסי".



תפקיד שונה לגמרי, של חיה זיידנברג, מי שבתקופת המנדט הוצאה להורג בידי מחתרת לח"י בעוון שיתוף פעולה עם הערבים, גילמה הכהן־בר ב"אש צולבת". “היא הייתה ילדה תמימה שהלכה אחרי האהבה", היא משחזרת. “כדי להיכנס לדמות, קראתי עליה ועל התקופה ולמרות הקושי, הרגשתי חיבור אליה".

הצלחה כמו זו שהקנה לה תפקידה ב"אלכס חולה אהבה" לא הייתה להכהן־בר בסרטיה הבאים, “שדות ירוקים" (בבימויו של יצחק ישורון), “שורו" (בבימויו של שבי גביזון) ו"זיכרון דברים" (בבימויו של עמוס גיתאי). תפקיד מרכזי יותר היה לה לפני 12 שנים ב"חופשת קיץ", סרטו של דוד וולך, שבו גילמה בכישרון רב אשת רב חרדית. כבעלה הופיע מולה אסי דיין, מי שהייתה לה התנסות קודמת איתו ב"זיכרון דברים".

איך היה עם אסי?
“מעניין. כשהיו חזרות, הוא היה מסוגל פתאום לא להגיע, אבל בצילומי הסרט היה תענוג לשחק איתו. בתור שחקן סופר־מקצועי, כשראית אותו שם, יכולת לחשוב שזה רב אמיתי".

בטלוויזיה, הכהן־בר התמחתה בעיקר בתפקידי אורח בסדרות ובדרמות, ביניהן “סיפורים לשעת לילה מאוחרת", “לחיי האהבה", “אהבה מעבר לפינה", “אגדת דשא" ועוד. לפני 3־4 שנים אף נצפתה ב"עממיות" וב"איביזה".




למרות גיחותיה אל התיאטרון, היא מזוהה בעיקר כשחקנית מסך. “זה לגמרי מבחירה שלי", מבהירה הכהן־בר. “אולי יש בכך פרדוקס, כי בתיאטרון הגעתי למיצוי יותר גדול של יכולת המשחק שלי. האמת היא שהתעייפתי מהסדרתיות הכרוכה בהצגות, בייחוד כשהצגה רצה הרבה זמן".

הכהן־בר איננה שוללת אפשרות להעלות הילוך במשחק בשנת השבתון שהגיעה לה מהוראה. “בדרך כלל יש לי המון עבודה כמרכזת מגמת התיאטרון ואני כל־כולי שם", היא אומרת. “אז המשחק תופס מקום יותר קטן ברגש שלי, ואני נותנת את עצמי לעבודה עם התלמידים. הדבר לא תלוי רק בי. זאת מאחר שאין יותר מדי תפקידים לגיל שלי. בכל אופן, הסוכנת שלי, פרי כפרי, יודעת שאני מתפנה".

זו אותה סוכנת שהייתה לך כשראיינתי אותך ב־86'.
“אכן. יש תפקידים, אין תפקידים, אותה אני לא מחליפה".

בשנותייך ב"בויאר", כשהיה מתחיל מחזור חדש, החבר'ה הזכירו לך את לולה?
“תמיד הזכירו, ובכך היה המון כיף. מה לעשות, מדובר בתפקיד שיש סביבו הילה כלשהי. לי היא עוזרת להתקרב לתלמידים ולהתחבר איתם. ככוכבת אף פעם לא הייתי שם. בסופו של דבר, אם אני רוכשת את האמון שלהם, זה לא בזכות תפקיד שעשיתי לפני אלף שנה".

על תקן קהל שבוי

הכהן־בר נשואה זה מכבר למוזיקאי אצ'ה בר, מנהלו הוותיק של מועדון הצוללת הצהובה בירושלים. שני בניהם - תומר (24), שהיה ילד פלא והוציא ארבעה אלבומים בילדותו, וניצן, שחגג בימים אלה יום הולדת 20 עם אלבום בכורה - הלכו בעקבות אביהם, גיטריסט בעל מוניטין. “יכול להיות שזה בגנים ושהכישרון המוזיקלי עבר אליהם מסבתי, הצ'לנית תלמה ילין, שאותה לא זכינו להכיר", היא משערת.

זרמת עם הבנים שלך?
“באופן טוטאלי אני בראש שלהם. תמיד ידעתי להקשיב להם, ומהרגע הראשון הם ידעו שיש להם אמא שהיא לגביהם קהל שבוי, אוהב ומפרגן. אף פעם לחצתי עליהם שימצו את הכישרונות שלהם. זה בא מעצמו. אני לגמרי איתם, גם אם אני מעדיפה פופ ופחות מתחברת לג'אז. כל אחד משניהם הוציא בימים אלה אלבום משלו, וכאמא, זאת בשבילי חגיגה".


שרון הכהן-בר. צלם : מירי צחישרון הכהן-בר. צלם : מירי צחי


משפחת בר עברה לפני 14 שנה מירושלים למודיעין מסיבות פרוזאיות: “כשתומר היה בן 10, חיפשנו להחליף לו בית ספר. כשסיפרו לנו על בית הספר הדמוקרטי במודיעין, באנו לראות מה קורה והתאהבנו קשות במוסד הזה, מה שגרם לנו לעבור דירה מירושלים אל השקט בעיר החדשה, שבה יש לי היכן לרוץ, לשחות ולרכוב על אופניים".

מה את חושבת כשאת מביטה לאחור אל הסיפור האישי שלך, מאז הפריצה הגדולה ועד המקום שלך כעת?
“נראה לי שמה שהיה צריך לקרות - קרה. מתברר שאחרי שמתחילים בהיי ולא צומחים לאט־לאט, לא פשוט אחר כך. אולי שילמתי מחיר על הפריצה המוקדמת שלי. אני לא מתלוננת, כי לאחר מכן מצאתי עולם מופלא בתוך ההוראה והתגברתי על האכזבות".