כפי שבוודאי ראיתם בפוסטרים התלויים ברחבי הערים, בשבוע שעבר עלה על המסכים סרט האנימציה החדש לילדים -”הגרינץ’”. אצלנו יצפו בסרט - שלו אחראים היוצרים של “המיניונים” - בחופשת החנוכה, אבל כמובן מדובר בסרט כריסמס.

ההיסטוריה של הקולנוע האמריקאי מלאה בסרטי חג מולד מחממי אוזניים ומרחיבי לב, שצופים בהם שוב ושוב מדי שנה עם בוא עונת החג. ברשימה הזו אפשר למצוא סרטים בשחור־לבן משנות ה־40, כמו “אלו חיים נפלאים” של פרנק קפרה עם ג’יימס סטיוארט ודונה ריד, ו”נס ברחוב 34” עם מורין או’הרה, ג’ון פיין ונטלי ווד הצעירה בתפקיד הילדה; סרטי “שכחו אותי בבית” ניינטיזיים; וקומדיות חדישות יותר כמו Elf עם וויל פארל, שכבר הספיקה להפוך לקלאסיקה. הגרינץ’ הוא ככל הנראה סרט כזה, והוא מאיים להשתחל לרשימת הסרטים המזוהים עם החג הססגוני לא פחות מליקר ביצים.

באמריקה, אם מישהו בא לבאס לכם את החג, או בכלל אם מישהו מאיים להוריד את המצב רוח, קוראים לו גרינץ’, על שם היצור הפרוותי הירוק, המריר והנקמני שרוצה להרוס לכולם את החג בספר הילדים הקלאסי "כך גנב הגרינץ' את חג המולד". הסופר והמאייר האמריקאי תאודור סוס גייזל, המוכר בשם העט שלו דוקטור סוס, הוציא את הספר ב־1957, באותה שנה שבה יצא הספר הראשון של “חתול תעלול”, וזאת אחרי שכבר הוציא ספרי ילדים אהובים כמו “הורטון הפיל דוגר על ביצה", "אילו ניהלתי את גן החיות" ו"ביצים טרופות לעילא!".

היצור הרגזן שמחליט להרוס את החג דרך גניבת המתנות, הופיע כבר שנתיים קודם לכן באחת הפואמות של דוקטור סוס, אך נהיה מוכר רק כשקיבל ספר משל עצמו. מדובר כמובן בספר סוריאליסטי, מטורלל, משעשע ומופלא, כמו כל יצירותיו של דוקטור סוס, בתוספת מסר אנטי־קפיטליסטי - לא צריך מתנות ודברים חומריים כדי לחגוג את הכריסמס.

הקול של בנדיקט

ילדים ישראלים אולי לא יודעים עדיין מיהו הגרינץ’– כי רק השנה יצא סוף־סוף בארץ הספר ״הגרינץ’ שגנב את חג המולד״, בתרגומה של לאה נאור - אבל באמריקה דורות של ילדים גדלו על סרט האנימציה הסיקסטיזי "כך גנב הגרינץ' את חג המולד" בבימויו של האנימטור האגדי של "לוני טונס", צ'אק ג'ונס. האנימציה הייתה צבעונית ומרהיבה, לגרינץ' היה צבע של רעל ואת קולו דיבב לא אחר מאשר כוכב סרטי האימה של שנות ה־30, בוריס קרלוף – השחקן שלנצח יזוהה בתור המפלצת של פרנקנשטיין. סרט האנימציה שודר במקור בחג המולד של 1966 בערוץ CBS.

באייטיז כולם ראו אותו בווידיאו, וגם אחר כך הוא שודר בערוצי הילדים מדי דצמבר. מאוחר יותר, בשנת 2000, ביים רון הווארד סרט לייב־אקשן, "הגרינץ'", עם ג'ים קארי צבוע בירוק בתפקיד הראשי. הצבע הירוק היה כל כך משכנע, ולקח כל כך הרבה שעות מדי יום ליצור לקארי את הלוק, שהסרט זכה באוסקר על האיפור. על אף שהוא מעולם לא התקרב באיכותו לסרט האנימציה הסיקסטיזי, הגרינץ' של קארי היה להיט היסטרי: הוא בילה ארבעה שבועות בראש רשימת שוברי הקופות באמריקה, הכניס 345 מיליון דולר ברחבי העולם והפך לסרט הכריסמס השני הכי רווחי בהיסטוריה, אחרי "שכחו אותי בבית".


אז אחרי הסרט המצויר והאהוב (שיצאו לו גם סרטי המשך), ואחרי גרסת הלייב־אקשן עם הקומיקאי המפורסם, יצאה בסוף השבוע גרסה שלישית ל"גרינץ'" – והפעם באנימציית תלת־ממד עכשווית של חברת אילומיניישן הפקות, שלצד סרטי המיניונים ו"החיים הסודיים של חיות המחמד", כבר עיבדה ספר אחר של דוקטור סוס לקולנוע: “הלורקס” שיצא ב־2012. את קולו של הגרינץ’ עושה הפעם בנדיקט קמברבאץ’ (ואצלנו גלעד קלטר) ומאחורי קולו של המספר מסתתר באמריקה פארל ויליאמס ( ואצלנו טל מוסרי).