הפתעה, האולם בסינמטק בתל אביב היה כמעט מלא, וזו לא ההקרנה הראשונה של הסרט, שכבר זכה בפרס בפסטיבל ירושלים ובפרס אהוב הקהל בפסטיבל סרטים שנערך לא מזמן בלוס אנג'לס.
ברבש, 72, חתן פרס לנדאו של מפעל הפיס לשנת 2018, מחייך בהנאה. מבחינתו מדובר בניצחון. כמה חצץ אכל ביחד עם שותפיו ליצירה, המפיק יאיר קדר והשחקנית הדס קלדרון, שהיא גם נכדתו של סוצקבר הנשכח. חמש קרנות הם הצליחו לגייס, כולל גיוס המונים ברשת, עד שהגיעו למסכים.
“להרים פרויקט כזה זו משימה בלתי אפשרית", הודה ברבש. “מהר מאוד גילינו שאף זכיין לא מצא לנכון להשתתף במסע. לא התפלאתי, אבל קיוויתי בסתר לבי שיהיה לזה מקום. סוצקבר הוא בעייתי, כי הוא כתב ביידיש והוא נשכח לגמרי מלבנו, אבל הוא נחשב לגדול משוררי היידיש במאה ה־20, ויודעי דבר מכתירים אותו כאחד מגדולי המשוררים בכלל. הוא הגיע לשיאים שאי אפשר לתארם, וסיפור חייו הוא אפוס הוליוודי. האיש נולד לפני מלחמת העולם הראשונה ונפטר ב־2010, כמעט בגיל 100. סיפור חייו הוא סיפורה של ההיסטוריה המודרנית, המכוננת, של העם היהודי".
“לא ידעתי שהיא הדס קלדרון־סוצקבר", ברבש מספר. “אבל ברגע שהתחלנו לעבוד, הקשר הפך לעמוק ואמיץ, וכבר אז היא הייתה נטועה עמוק בניסיון להחזירו לחיים ולהחזיר עטרה ליושנה. היה ברור שהסרט ייצא לדרך בזכות המפגש".
לברבש זה התאים, מאחר שחלק גדול מיצירתו של סוצקבר נכתב בזמן השואה, תקופה שהבמאי חוקר כבר עשרות שנים. “בהרבה מובנים אני מרגיש שהשואה היא המרכיב הדומיננטי בזהות שלי", הוא מודה. “אומנם נולדתי בארץ והורי עלו לפני המלחמה ואני לא נחשב לדור שני ולא שלישי, אבל מטפורית אני מרגיש דור ראשון. אנשים כמו סוצקבר, אידה פינק ומארק אדלמן, הם עמוק בלבי, ואני מרגיש שהם בני המחזור שלי. את סיפורם אני רוצה לספר".
התרעות פיקוד העורף