ל"שתיקה רועמת" היה פוטנציאל די טוב, אבל הבמאי הצליח לבעוט בדלי

תחליף לשיעורי חברה ואזרחות במקום סרט מסחרי: סרטו של לארס קראומה מלא עימותים ישירים, חקירות, משפטי זוטא, דקלומי טקסטים מוכנים מראש ונטולי מגע אנושי

מאיר שניצר צילום: ללא
"שתיקה רועמת"
"שתיקה רועמת" | צילום: באדיבות סרטי נחשון
2
גלריה

בסרטו החדש, "שתיקה רועמת", מעתיק קראומה את זירת ההוכחה שלו, ומנסה להתמודד עם מה שקרה באותן השנים אצל תושביה של האחות המתחרה, כלומר גרמניה המזרחית, שב–1949, בהשראת הכיבוש הסובייטי, הכריזה על עצמה כחברת מופת קומוניסטית.

עניין דומה מתחולל גם ב"שתיקה רועמת". כאן זירת ההתרחשות היא בעיר תעשייה מזרח גרמנית, שתושביה כמו נטלו על עצמם ליישם את העקרונות של הסוציאליזם בעניין שוויון ואחווה. קראומה, שביסס את סיפורו על מקרה שאכן אירע בגרמניה המזרחית במהלך החודשים אוקטובר–נובמבר של שנת 1956, נזעק להוכיח באופן דרמטי את מה שכל אחד יודע באופן אינסטינקטיבי - מאחורי הססמאות, אפילו אם הן נאצלות, מצויים אנשים בשר ודם, שהתנהגותם אינה תמיד גזורה על פי שטאנץ מוכן מראש.

כמה שמיניסטים הלומדים בבית ספר קומוניסטי מאזינים בסתר לשידורי התעמולה המערבית, שבוקעים מתחנת הרדיו אירופה החופשית, שהייתה אז אסורה להאזנה בגרמניה המזרחית. התלמידים שומעים את החדשות על אודות ההתקוממות נגד ברית המועצות, שהתחוללה ברחבי הונגריה באוקטובר 56', ומזדהים מיד עם שנאתם של ההונגרים לכיבוש הסובייטי.

בשידורי הרדיו האסור נמסר כי במהלך ההתקוממות בבודפשט מצא את מותו גם פרנץ פושקש, אז גדול שחקני הכדורגל בתבל. הידיעה המעציבה (והשקרית) הזו, ביחד עם הריגושים של גיל ההתבגרות מההדים של המרד האנטי־סובייטי, הניעו את התלמידים לקיים בכיתה שתי דקות דומייה, על מנת להנציח את זכר הנופלים במערכות הצדק באירופה. המחאה הילדותית הזו התגלגלה עד לאוזניים של ראשי הממשל המזרח גרמני, שהזדרזו להכריז על הגימנזיסטים המוחים כעל אויבי האויב, תוך איום להשעותם מהלימודים ולמנוע מהם קבלת תעודת בגרות.

דיטריך גרסטקה, שהיה אחד התלמידים, פרסם לפני מספר שנים את זיכרונותיו על אודות התקופה ההיא, ועל פי ספר זה ביסס קראומה את התסריט של "שתיקה רועמת". בעיקרון, הסרט הוא התעמתות ישירה לא רק עם הממשל הקומוניסטי אלא גם עם דור האבות. שלושה תלמידים בני 18 עומדים במרכז הסיפור, אך במקביל ניצבים שם גם אבותיהם, שעשו דבר אחד או שניים במהלך שנות מלחמת העולם השנייה, ומתאמצים לכסות על העבר ההוא בשקרים גדולים וקטנים.

כדי להביא לידי הצטללות מקסימלית את העימות הבין דורי - הצעירים הגדלים תחת המטרייה הסוציאליסטית המהוגנת, ואבותיהם שפעלו בזמן הרייך השלישי - מעלים קראומה את העובדה הביולוגית שמדובר פה בבחורים בני 18. כלומר, כאלה שנולדו ב–1938, בשיא הסיוט הנאצי, והיו כבר בני 7 לפחות כשהסתיימה המלחמה העולמית.

"שתיקה רועמת". צלם : באדיבות סרטי נחשון
"שתיקה רועמת". צלם : באדיבות סרטי נחשון | "שתיקה רועמת". צלם : באדיבות סרטי נחשון
תגיות:
ביקורת קולנוע
/
מעריב סופהשבוע
/
מאיר שניצר
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף