לצד רשימת הסרטים האיכותיים של 2018 שכוללת יצירות מופת קולנועיות כמו "רומא" ו"עץ האגס הפראי" יצאו השנה אל המסכים לא מעט שוברי קופות הוליוודיים יקרים, שראוי להתייחס בקטגוריה נפרדת. בשנה החולפת היו שהצדיקו את ההשקעה והציגו קרבות מרהיבים ורעיונות מקוריים והיו סרטים שפשוט הביכו את הקהל ואולפנים.

עשרת שוברי הקופות הטובים של 2018:

במקום העשירי: האדם הראשון
הבמאי של "ויפלאש" ו"לה לה לנד" מביא למסכים סרט מרתק ומותח על סיפורו של ניל ארמסטורנג, האדם הראשון שהלך על הירח. הסרט מצליח להעביר את התחושה הדרמטית ואת הסיפור המעניין בעיקר באמצעות הביום ובעזרת המשחק של ריאן גוסלינג שלגמרי גונב את ההצגה. הסצנה שמראה את הנחיתה על הירח היא אחת הסצנות היפות שראיתי בקולנוע ורק בשבילה שווה לצפות בסרט על המסך הכי גדול שיש.

במקום התשיעי: באמבלבי

אולי זה הילד שבי מדבר, אבל לסרט כמו באמבלבי חיכיתי הרבה מאוד זמן. זאת פעם ראשונה שיכולתי לצאת מסרט של הרובוטריקים ולומר בלב שלם שנהנתי. העובדה שהעלילה מאוד דומה לסרט "אי.טי" ובכל זאת הצלחתי להיות מופתע ולהנות מכל רגע הופכת את הצפייה בסרט הזה לחובה, בעיקר לחובבי הז'אנר.

במקום השמיני: קריד 2

נכון, הקריד הראשון היה יותר טוב אבל קריד 2 הוא עדיין סרט מצויין שלא נופל מקודמו. כל השחקנים עשו עבודה נפלאה בעיקר מייקל בי ג'ורדן וסילבסטר סטאלון. הסרט מצליח להפתיע ולחדש את האלמנטים מהסרט הקודם תוך כדי הצגת ההמשך לסיפורו של קריד בצורה של סיפור נקמה דרמטי ומציאותי.

במקום השביעי: הפנתר השחור
ככל הנראה הסרט הכי "חשוב" מבחינה פוליטית וחברתית של השנה. הפנתר השחור בכיכובו של גיבור העל השחור הראשון של מארוול מציג עלילה איטנסיבית ומעניינת המזכירה קצת את "מלך האריות" אך מצליחה לחדש ולהציג אלמנטים שלא נראו לפני בסרט קומיקס. הנבל המשוחק על ידי מייקל בי ג'ורדון הוא אחד הנבלים הטובים שיש למארוול להציע (לא הנבל הכי טוב, התואר הזה שמור למישהו אחר). הסרט הצליח לספר עלילה שלמה מבלי להיקשר לסרטים אחרים של מארוול ובכל זאת להיות סרט גיבורי על מהנה ועמוק.

במקום השישי: משימה בלתי אפשרית - התרסקות

הסרט הזה הוא ממש לא "התרסקות". הסרט השישי בסדרת "משימה בלתי אפשרית" הוא הסרט הכי טוב בסדרה והוא מזכיר לנו איך סרט אקשן אמור להיראות: עלילה מתוחכמת אך מובנת, סצנות אקשן עוצרות נשימה המצולמות בלי קאטים ובלי עריכות מיותרות והשחקן הראשי שמשתתף בפעלולים ובסצנות האקשן. סרט שכולו כיף מההתחלה ועד הסוף.

במקום החמישי: מקום שקט
סרט האימה הכי טוב של השנה שברובו אין הרבה דיאלוגים. במהלך הסרט אני מבין עד כמה זה קשה לחיות ולשרוד מבלי לעשות רעש ולהיות בשקט כל הזמן. השחקנים ובעיקר אמילי בלאנט העבירו תחושה של לחץ שרק שחקנים מקצועיים יכולים להעביר. הם העבירו את התחושה הזאת כל כך טוב שמצאתי את עצמי עוצר את הנשימה במהלך רוב הסרט. חוץ מהבהלות הסרט מצליח לספר סיפור עוצמתי ומעניין (כמעט ללא דיאלוגים!). בהחלט סרט שלא רואים כל יום.

במקום הרביעי: בוהמיה רפסודית
אולי זה בגלל שאני ממש אוהב את שירי להקת "קווין", אבל אני ממש נהנתי מהסרט הזה. מלבד ביצועים נהדרים של השירים המפורסמים, הסרט מציג לנו את סיפורו המעניין והמרגש של פרדי מרקיורי מצעירותו ועד השיא שלו בהופעת "לייב אייד". למרות שהסרט לא נכנס עמוק מידי לחייו של מרקיורי, הוא בהחלט סיפר את הסיפור שלו בצורה נאותה ומכבדת. ראמי מאלק גונב את ההצגה בתפקיד מרקיורי, משחק שעלול לזכות אותו באוסקר. בנוסף, הסצנה המציגה את הופעת הלייב אייד היא שחזור מדויק של ההופעה המקורית והיא אחת הסצנות הטובות שראיתי השנה.

במקום השלישי: ספיידרמן מימד העכביש
ספיידרמן מימד העכביש הוא ההפתעה הכי גדולה של השנה. הוא לא רק סרט ספיידרמן טוב, הוא סרט טוב בכללי. האנימציה שעוברת מדו מימד לתלת מימד היא מופתית והעלילה שהייתה יכולה לצאת מסובכת ומגוחכת בידיים הלא נכונות, יוצאת קלילה וזורמת אך גם מרגשת ומעניינת. כל המדבבים השונים עושים עבודה מצוינת בעיקר שאמיק מור כמיילס מוראלס, שהופך אותו מדמות שמרגישה די מיותרת לדמות עמוקה ומעניינת. הסרט גם מאוד מצחיק בעיקר לחובבי הז'אנר. צחקתי, נהנתי והתרגשתי מסרט המציג את ספיידרמן בצורה שאפשר להתחבר איתו וגם להתחבר למסר שכל אחד יכול להיות גיבור, בדרך שלו. הוכחה חותכת שסרטי אנימציה הם לא רק לילדים.

במקום השני: שחור על לבן
הסרט הכי עוצמתי ודרמטי של השנה, המועבר בצורה קומית. העלילה, המבוססת על סיפור אמיתי, מתארת את סיפורם של שוטר שחור ושוטר לבן המסתננים לארגון ה-kkk (ארגון שנאה גזעני שמקורו באמריקה). הבמאי ספייק לי מצליח לשלב את הטון הקומי ואת הטון הדרמטי בצורה טבעית ומופתית והוא מצליח להראות את פרצופה האמיתי של אמריקה הגזענית של פעם ואפילו, גם של היום.

ובמקום הראשון: הנוקמים מלחמת האינסוף
קשה לי לתאר עד כמה נהנתי מהסרט הזה. הסרט הוא הסיכום של כל סרטי מארוול, תהליך של 10 שנים שלמות שנבנה לאט לאט. בתהליך למדתי להכיר את הדמויות לעמוד מאחוריהן ומאחורי המעשים שלהם. השחקן ג'וש ברולין משחק את ת'אנוס, הנבל הכי טוב שהוצג בסרט מארוול ובשל עומס הגיבורים התסריט מתמקד בעיקר במסע שלו, מה שמפתח את דמותו ואפילו גורם לנו להבין את הסיבה למעשיו. הנוקמים מלחמת האינסוף הוא חוויה קולנועית. חוויה שלא נראתה לפני במסך הגדול והעובדה, שהסרט לא קרס מכל הדמויות השונות ונתן לכל דמות זמן מסך, בהחלט מרשימה. מהתחלת הסרט ועד הסוף המרגש והמפתיע שלו, שהשאיר אותי בהלם זמן רב לאחר שהסרט נגמר, הרגשתי התרגשות ושמחה כמו שלא הרגשתי כלפי אף סרט השנה. הנוקמים מלחמת האינסוף אולי לא יזכה בפרסים ואוסקרים, אבל הוא ללא ספק החוויה הכי טובה שהייתה לי בקולנוע וגם הסרט האהוב עליי לשנת 2018.

חמשת שוברי הקופות הגרועים של 2018:

במקום השלישי: פסיפיק רים המרד
פסיפיק רים המרד מזכיר לי את סרטי הרובוטריקים של מייקל ביי: מעט מאוד עלילה, הרבה פיצוצים. הסרט מלא בקלישאות של סרטי אקשן, ודמויות שהמטרה העיקרית שלהן היא להיכנס לחליפות הרובוטים ולפוצץ מפלצות. הסיבה שהוא לא נמצא יותר גבוה ברשימה היא הנבל. הנבל הוא הדבר היחיד שהיה טוב בסרט הזה. לא שהוא היה מפותח או מעניין, אלא מצאתי אותו מאוד משעשע ובלתי צפוי. חוץ מהנבל, אין לסרט יותר מידי מה להציע.

במקום הרביעי: הנזירה
סדרת סרטי "לזמן את הרוע", היא אחת מסדרות סרטי אימה הטובות של השנים האחרונות, שמכילה דמויות מפותחות ועמוקות, סיפור מעניין והפחדות אפקטיביות. "הנזירה", שמתרחש באותו היקום, הוא בדיוק ההפך - סרט האימה הזה שראינו כל כך הרבה פעמים. הוא מלא ב-jumpscares (רגעים בהם המוזיקה נעלמת וכעבור מספר שניות משהו קופץ על המסך), דמויות לא שטחיות שהתסריט אפילו לא ניסה לחקור אותן ועלילה שמתחילה טוב ונגמרת נורא. הבעיה הכי גדולה עם הסרט הוא התסריט. הדמויות כתובות באופן שאף בן אדם, לא היה מתנהג - אם הוא היה במצבן. קשה מאוד להתחבר לאנשים שעל המסך ולכן קשה גם לפחד מהסרט כי אם לא אכפת לצופה מהדמויות - הסרט פשוט לא מפחיד. ממליץ לדלג על "הנזירה" ולצפות ב"מקום שקט", אם אתם רוצים לצפות בסרט אימה טוב.

במקום השלישי: חיות הפלא הפשעים של גרינדלוולד
מי חשב שדווקא לסרט שהוא בסדרת "העולם הקסום של הארי פוטר" יהיה חסר כל כך הרבה קסם. זהו ללא ספק הסרט הכי חלש מכל סרטי הסאגה. התסריט מבולגן שצורך דוקטורט בקוסמות כדי להבין אותו. זה מרגיש כאילו לג'יי קיי רולינג (התסריטאית של הסרט) היו כל כך הרבה רעיונות אבל היא לא ידעה איך לממש אותם בעלילה, כך שהיא דחפה את כל הרעיונות הללו לסרט של שעתיים ולא נתנה לסרט לנשום ולהתמקד בדמויות, שזהו הקסם האישי בסדרה המוצלחת של הארי פוטר. הסרט מציג נבל מבלבל מאוד שמטרתו לא כל כך ברורה והטוויסט הסופי שהיה אמור להיות הספוילר הגדול, היה פשוט לא הגיוני. בסופו של דבר יצאתי מהסרט עם כאב ראש ועם התחושה שבזבזתי שעתיים מהחיים שלי ואין משהו יותר מעצבן מזה.

במקום השני: הטורף
שיין בלאק הוא במאי נהדר, הוא ביים סרטים נהדרים שאני נהנה לצפות בהם שוב ושוב, אבל כאן הוא נכשל ובגדול. הוא ניסה לקחת את הטורף, סרט אימה נהדר, ולהפוך אותו לסרט קומדיה. קודם כל, הסרט נכשל בחלק הקומי שלו. הבדיחות לא מצחיקות, העיתוי של הבדיחות לא היה יכול להיות יותר גרוע וגם אם הבדיחות היו קורעות מצחוק, זה פשוט לא עובד. דמיינו לעצמכם שחבר שלכם נאכל על ידי מפלצת אימתנית מכוכב אחר,הדבר האחרון שתעשו זה לספר בדיחה. הסרט נכשל גם בסצינות האקשן שלו. גם כי הן לא מצולמות טוב וגם כי התסריט לא נתן זמן לפתח את הדמויות, אז במערכה השלישית כשהדמויות נלחמות נגד הטורף (שאגב, נראה מעולה בסרט הזה) לא אכפת לי אם הדמויות הראשיות ימותו, מה שהופך את המערכה השלישית למשעממת במיוחד. אני כמעט נרדמתי בעשר דקות האחרונות של הסרט מרוב שהשתעממתי. אני מאוד מקווה שיעזבו את סדרת "הטורף" ולא יוציאו עוד סרטים, אבל מצד שני מפה אפשר רק לעלות.

ובמקום הראשון: גורד שחקים
הסרט הזה הוא שיבוט של הסרט "מת לחיות". פרטי העלילה זהים כמעט אחד לאחד ואפילו הפוסטרים של שתי הסרטים נראו אותו דבר. רוב הסרט זה דווין "דה רוק" ג'ונסון מטפס על הבניין הגבוה בעולם. וזהו. הנבל הראשי חלש מאוד ואפילו סצנות האקשן מצולמות בצורה הגרועה ביותר שיכולה להיות. אין לי בעיה עם סרטים שלוקחים השראה מסרטים אחרים (כמו באמבלבי שלוקח השראה מאי.טי) אבל סרט שמעתיק סרט אחר ונכשל בכל אלמנט שלו, זוהי פשוט עצלנות תסריטאית. הסרט לא ניסה לעשות שום דבר חדש, לא ניסה להיות מקורי ולהראות לצופה משהו שלא ראינו לפני. כך שאם אתם מתלבטים אם לראות "מת לחיות" או "גורד שחקים" אין פה אפילו על מה להתלבט. גורד שחקים הוא סרט רע מכל הבחינות.

מ"הנוקמים" ועד "הטורף": שוברי הקופות הטובים והגרועים של 2018

בשנת 2018 יצאה בהוליווד כמות נכבדת של סרטי עתק עתירי תקציב, חלקם הצדיקו את ההשקעה והציגו קרבות מרהיבים ורעיונות מקוריים וחלקם הביכו את הקהל והאולפנים