הדמיון בין העולם ששורטט בסיפורי קארבר לזה שבוקע מתוך הסרט על פי פורד איננו מקרי. השניים היו מיודדים, וקארבר המנוח אף כלל סיפור של פורד באנתולוגיה "הסיפורים הקצרים האמריקאיים הטובים ביותר", שערך ב–1986, שנה לפני מותו המוקדם. בסרט התעודה "חלומות הם הדבר שממנו אתה מתעורר", שחפר באישיותו ובמסכת חייו יוצאי הדופן של קארבר, שימש פורד כאחד הדוברים המרכזיים.
אותם מרחבים נטושים, עירוניים ופראיים כאחת, של מדינות צפון–מערב ארצות הברית; אותו הקשר סוציו–אקונומי של בני המעמד הבינוני־נמוך - אנשי הצווארון הכחול ונותני השירותים; אותה ריקנות רוחנית, ואותה הנטייה לאלכוהוליזם. מה שעובד בסיפורים של קארבר הוא מה שמניע גם את חוטי העלילה ב"תמונה משפחתית".
אבא ג'רי המובטל שוקע בדיכאון, ואמא ג'נט מוצאת רגעי נחמה בלגימה חטופה של כוסיות וויסקי. ג'ו הצעיר מתבונן בזוגיות של הוריו הדועכת במורדות החיים. כל שג'ו יכול לעשות בנדון הוא סיוע לזייף מציאויות אופטימיות, מרוחות בחיוך מלאכותי, למשפחות יגעות המתגלגלות לצלמנייה שלו, על מנת להנציח את ההווה המעוך שלהם, שאליו הם עוד יתגעגעו כשתתחיל אצלם ההתדרדרות האמיתית במורד. אין פה שום דבר שקארבר לא חשב עליו קודם לכן.
על מנת להיחלץ מההקשר הדיכאוני, ג'רי מקבל על עצמו עבודת דחק, שכולה נוטפת סמליות. הוא מצטרף לקבוצת קשי יום המועסקת בכיבוי דליקות יער המשתוללות בנוף ההררי הסובב את העיירה שלהם במונטנה, גרייט פולס שמה. בעוד אשתו מנסה להנחיל לתלמידיה עקרונות של שחייה והצלה מטביעה סימבולית, הבעל משתדל לכבות את פאתי העיירה הבוערת. וג'ו הצעיר בתווך. בכלל לא יודע אם אבא יחזור ממשימות כיבוי האש, ואם אמא תמשיך להיות אמו.
הסיבה: ג'נט, שמתלוננת באוזני בנה הקטין כי אביו לא קיים עמה יחסים אינטימיים כבר כמה חודשים, מוצאת עניין מסוים בהתקרבות פיזית אל מיסטר מילר, העשיר של העיירה, שעושה בוכטות של דולרים משיווק מכוניות ואשליות של פאר. מכאן והלאה מתגלגל הסיפור של "תמונה משפחתית" במורדות האיחוד המשפחתי, וכמו אצל קארבר, כל זה מועבר הלאה אל הצופים בטון ישיר, יובשני, כמעט דיווחי.
דאנו, המוכר כשחקן המשתדל להשתלב בסרטים בעלי יומרות איכותיות ("זה ייגמר בדם", "12 שנים של עבדות", "נעורים"), חבר כאן לשותפתו לחיים, השחקנית זואי קאזאן, ויחד הם עיבדו לבד את ספרו של פורד, "WILDLIFE", שפורסם ב–1990. בניגוד ל"תמונות קצרות" (1993), למשל, סרטו של רוברט אלטמן שהתבסס על מחזור סיפורים מאת קארבר, וניסה לעבות בכוח את תמונת העולם הרזה שהסופר הנודע הכתיב ליצירותיו, הרי ש"תמונה משפחתית" איננו מנסה להמציא מחדש את הגלגל. זהו סרט שמתעקש להיות נאמן למקור הספרותי ולעולם הסגפני במילים ובתיאורים של פורד, ולשמור על אותו ריאליזם מחוספס שדמויות אנשי הצווארון הכחול מביאות עמן לבד.
המאמץ הזה, מיוזע למדי, נתמך בעיקר על ידי עבודת המצלמה של דייגו גרסיה המקסיקני, המנציח את נופי מונטנה כאילו הם מכתשים קירחים ומנוכרים הפזורים על הירח. המלחין (הקלאסי בעיקרו) דיוויד לאנג תורם קטעי אווירה מעודדי דיכאון, וכל זה יכול היה לעבוד טוב יותר אילו ג'ילנהול ומאליגן, המגלמים את ג'רי וג'נט, היו עושים עבודתם נאמנה. אלא שג'ילנהול מתאמץ לעשות פרצופים של גבר מדוכא, מסורס במידה ידועה, ואילו מאליגן ("דרייב", "בושה", "גטסבי הגדול"), שחקנית בריטית לא מוצלחת שזוכה להערכת יתר באמריקה, מרביצה מול המצלמה שורה ארוכה של שטיקים וטריקים מלאכותיים ומעצבנים, שבאמצעותם היא אמורה לשכנע את צרכני הסרט שהיא דמות אומללה הגולשת אל אובדנה.
לעומתם, אד אוקסנבלאד, נער ממוצא אוסטרלי שמופיע בסרטי קולנוע וטלוויזיה מאז שהיה בן 10, עושה את חלקו באופן מאופק ומעורר אמפתיה.
התרעות פיקוד העורף