אט־אט, כמעט בלי ששמנו לב, הפך גל תורן, פעם זמר פאנק מחאתי בועט ועוכר שלווה, לקונצנזוס. מי שהתחיל את דרכו כאמן אנטי־ממסדי בסרטו המחאתי של גור בנטביץ' "לרדת מהעץ", והסדרה "תעשה לי ילד" שטופת הסקס, הסמים והרוקנרול; הפך במהלך הזמן לפרזנטור של בנק ושורף את המסך הקטן: "המיוחדת", "נויורק", "המדרשה", "להרוג את סבתא", "לצבי יש בעיה", "האחיות המוצלחות שלי", "אורי ואלה", ו"טיול אחרי צבא" עם פבלו רוזנברג.



עכשיו הוא חוזר למסך הגדול בתפקיד מתנחל דתי בסרט החדש "פרה אדומה". רגע לפני שהסרט עולה הערב לאקרנים, מצהיר תורן: "לא יישרתי קו עם הממסד, הוא יישר קו איתי".



ראית את עצמך אי פעם מניח תפילין?
"לא גדלתי כנער שההגדרה שלו הייתה יהודי; היינו יהודים רק כי עשו לנו ברית מילה. את התרבות שאבנו מהמערב. אבל הדבר הראשון שמשך אותי כשקראתי את התסריט, זה הסיפור על אדם שנורא דלוק על משהו ויש משהו שמפריע לו בדרך. זה משהו שמאוד קרוב אליי, כי גם אני בהתחלה לא עשיתי אף פעם משהו מיינסטרימי. תמיד היו מי שאמרו לי שככה לא עושים את זה - אם זה הממסד ואם זה המיינסטרים ומי שאחראי עליו. בסוף הדברים הבאמת מהפכניים נעשים על אפם וחמתם".





אז איך אתה מסביר שאתה בכל מקום במיינסטרים?
"את זה תצטרכי לשאול את המלהקים, שכנראה ראו ואהבו. כשזה בא, זה בא".



למרות עבודה על "מה זה הדבר הזה", אלבומם השלישי של להקתו, "מרסדס בנד" - שיושק בסוף השבוע - תורן נעתר לגלם תפקיד בסרט הביכורים האוטוביוגרפי של ציביה ברקאי־יעקב, המגולל את סיפורו של מתנחל ואלמן, חובב רחיצה בעירום בכל מיני נקיקים, המגדל לבד את בתו היחידה ומניח איתה תפילין, אך מצד שני מתקשה לקבל את הרומן הלסבי האסור שהיא מפתחת עם בת שירות לאומי, רגע לפני הגאולה הנכספת.



איך התכוננת לתפקיד כחילוני מבטן ומלידה?
"יש לי ידע בנושאי יהדות ואמונה, עוד מהתקופה שבה שירתי בצבא ברובע היהודי בירושלים. זה תמיד משך אותי. לצורך התפקיד, הביאו לי מדריך ליהדות וענייני התנחלות. זה שהייתי צריך להיכנס לתפקיד של דתי עם גינונים חיצוניים, גרם לי לחשוב אם אוכל בכלל לעשות את זה. אמינות זה דבר מאוד חשוב בעשייה דרמטית. לא חשבתי שאני יכול לגלם איש דתי עם הלוק הנכון והגינונים הנכונים. אני לא שחקן וירטואוז ולא ידעתי אם אוכל לדייק בניואנסים".




לא הייתה לך בעיה לשחק דמות כל כך פוליטית?
"יש בן אדם שזאת האמונה שלו, וזה מה שהוא רוצה לעשות וזה בוער בעצמותיו. אתה צריך לגלם את הבעירה הזו ולא לשפוט, כי זה יכול להפוך אותו למשהו גרוטסקי. אתה יכול לשבת בבית שלך בתל ברוך, לגלול דברים באינטרנט ולחשוב שאתה יודע הכל. אבל זה בדיוק מסוג הדברים שמרחיבים את התודעה".

יצאת מ"פרה אדומה" עם תובנות חדשות?
"כשהייתי צעיר, הנורמה הייתה להיות חילוני. זה היה המצב הנורמטיבי. היום הסיטואציה החילונית הפכה למגזר, מקום שצריך להסביר אותו וקשה לעמוד מאחוריו. זה גם משהו שאין לו יסודות. אני רואה הרבה אנשים שאפילו מתנצלים עליו. אני חושב שהחילוניות, בגלל היעדר ספר, היסטוריה, שורשים ופילוסופיה מסודרת, הפכה להיות משהו שהוא מבולבל עם אופורטוניזם ושטחיות".

ועדיין, הסרט פורץ גבולות וכולל קטעים שלך בעירום.
"ציביה הבמאית הגיעה ממקום שמאוד מכבד את העולמות האלה. זו סוג של אוטוביוגרפיה והיא הלכה על האמת הפנימית שלה. מעבר לקטעים הארוטיים, יש בו משהו שעושה כבוד לשני העולמות. יצא לי לראות אפילו אנשים דתיים שראו את הסרט. לא חרדים, כן? דתיים. אבל יש שם כבוד גדול לכולם, משהו שהוא נטול ביקורת חיצונית. הסיפור האמיתי הוא על אהבה ויחסים בין אב, בת ודברים שהם, בסופו של דבר, מאוד אינטימיים. כל אחד יכול להתחבר לזה".