אם מייקל מור יחליט חלילה שהגיע זמנו לשוב לבימוי סרטים עלילתיים (הו ריבון עולם, עשה שזה לא יקרה לעולם), כך ייראה, מן הסתם, הסרט שלו. גס, לא מתוחכם, מתלהם וגדוש בהעדפות של טעם רע.

על הגריל מונח דיק צ'ייני, מי שכיהן במשך שמונה שנים טראומטיות כסגנו של הנשיא ג'ורג' וו. בוש, ומי שנטען עליו כי צבר כוח פוליטי רב יותר מכל קודמיו לתפקיד גם יחד. על אותו הגריל ניצלים גם שיפודי בוש הבן ושאריותיו של דונלד רמספלד, שר ההגנה באותו ממשל מאוס, שיצא למלחמות מיותרות באפגניסטן ובעיראק.

מיותרות? לאו דווקא. על פי המסופר ב"סגן הנשיא" תוכננה הפלישה לעיראק זמן מה לפני שבכלל הופלו המגדלים התאומים, והרבה לפני שהבית הלבן הציג בפני העולם כולו ממצאים בדויים הקושרים את סאדם חוסיין למתקפת 11 בספטמבר. הסיבה: הרצון הנחוש להעשיר את קופת התאגיד ("הליברטון" שמו) שצ'ייני עמד בראשו עד שגרף לכיסיו את משרת סגנו הנכלולי של בוש הבן.

וכמו בסרטי התעודה של מור, מוגשות גם ב"סגן הנשיא" ההוכחות והטיעונים לעונש באמצעים מניפולטיביים המשלבים סנסציה מנופחת עם בדיחות קרש. בעצם, הגיע הזמן להבהיר זאת היטב: למייקל מור אין שום קשר לסרט הזה, מלבד רוחו הרעה המנשבת בין הסצינות. מי שכתב וביים את הפמפלט כנגד צ'ייני הוא אדם מק'קיי, המוכר בזכות "מכונת הכסף" (2015), הסרט שגולל את משבר הפריים בבנקאות האמריקאית, שהתחולל ב– 2008, בשנתו האחרונה של צ'ייני בבית הלבן. הסרט ההוא של מק'קיי התנהל באותה טכניקת נרטיב שבה לוקה גם סרטו העכשווי.

מובן ששטניותו של ממשל צ'ייני–בוש–רמספלד ראויה ליותר מדיון פילמאי אחד, ומובן שאת הנזק שנגרם לעולם בשל פעילותו של טריומווירט חשוך זה לא יצליחו לתקן כוחות האור במשך דורות. אבל צדק אוניברסלי לחוד, ובימוי סרטים לחוד; מה שמק'קיי מבצע במגושמות מרתיעה ב"סגן הנשיא", יתקשו לתקן הסרטים היותר רציניים בנושא, שיש לקוות כי יבואו בעקבותיו.

סגן הנשיא. צילום: פורום פילם סגן הנשיא. צילום: פורום פילם

"סגן הנשיא" מספר את סיפור חייו של צ'ייני משנת 1958, מאז שסולק מהקולג' והוא כלומניק בן 17. הנערה שלצדו באותה העת תהיה לימים גברת צ'ייני אכולת תאוות השררה, ומק'קיי בהחלט מנצל את ההזדמנות הדרמטית שנקרתה בפניו - זוג שכולו זדון, על מנת לבנות אותם כיורשים בני זמננו למקבת ולליידי נוטפת הדם שלו. זה צפוי, וזה עשוי בשילוב של טעם חמצמץ והומור לקוי.

משום מה דחוף היה למפיקי הסרט להפקיד את גילום דמותו של צ'ייני בידיו של האקורדיון האנושי כריסטיאן בייל, שהפעם נדרש להעלות במשקלו כ–25 קילו, על מנת לשוות לעצמו מראה חיצוני המזכיר את צ'ייני (או למען האמת דומה לשחקן המנוח נד ביטי, שגילם כבר דמות המזכירה את סגן הנשיא הזה בסרט "רשת שידור" שהופק כשניים וחצי עשורים לפני שהלה השתלט על הבית הלבן). בייל, שבעבר הוריד ממשקלו כ–35 קילו על מנת לגלם את הדמות הראשית בסרט "המכונאי" (2004), מורגל כנראה בסוגי דיאטות מסוכנות. אם כך, מעניין לדובב את הקרדיולוג הפרטי שלו, זה שמאשר לו את הטלטלות הגופניות הללו.