פלוריאן מריה גאורג כריסטיאן גראף פון הנקל דונרסמארק. שם ארוך לבמאי ארוך מידות, שמתנוסס לרום של שני מטרים וחמישה סנטימטרים. מן הסתם, הגבוה בקולנועני תבל. פון דונרסמארק, שלפני תריסר שנים לכד את תשומת הלב של צרכני הקולנוע בסרט הביכורים הבעייתי שלו "חיים של אחרים", מריץ כעת בבתי הקולנוע בישראל, כמו גם בארצות הברית, את "יצירה ללא מחבר", סרט בעל אורך מאתגר של שלוש שעות ואף יותר, הפוסע בעקבות אותן בעיות שהתבלטו אצלו בעבר. בתווך בין שני סרטים אלה הספיק הגרמני הארוך לעשות את "התייר" (עם ג'וני דפ ואנג'לינה ג'ולי), שמוטב היה אילו לא היה נעשה.
פון דונרסמארק, הנושא תואר רוזן, הוא בן למשפחת אצולה ממערב גרמניה, הנוטה, כך זה מצטייר מסרטיו, להשקיף על מה שהתרחש במזרח גרמניה בעיניים של מדען המתצפת ומתעד חיים של חרקים. שם במזרח, כך עולה, חיו במחצית השנייה של המאה ה–20 כל מיני חגבים אנושיים מהונדסי מוח ששימרו, למרות הכסות הקומוניסטית שלהם, את המורשת הנאצית. ואת זה טוען מי שבגר והתחנך בתוך גרמניה המערבית, המדינה שמעולם לא השכילה להפנים את הלקח של הרייך השלישי.
יותר מכל התבלט "חיים של אחרים", שזכה בשעתו לפרסים רבים ולחיבוקים עזים, בחשיפת אמת אפורה אחת, שכמו באה לטשטש אמת שחורה ממנה. הקומוניסטים, נו נו נו, היו נוראיים, והשטאזי שלהם, נו נו נו, היה יורש טבעי לגסטפו. גישה נוחה זו של פענוח עברה המפלצתי של גרמניה מדריכה את פון דונרסמארק גם ב"יצירה ללא מחבר", ששעתיים ורבע מתוכו מתרחשות בגרמניה המזרחית האדומה של שנות ה–50. זוהי מין גרמניה שכל החפץ לגרד את הציפוי של השליטים בה, יגלה מיד את שכבת הטיח שמתחתיה מסתתר עדיין הנאציזם. כאילו שגרמניה המערבית של ממשל קונרד אדנאואר לא הייתה גרועה ממנה. כמה נוח שהייתה בנמצא אותה גרמניה אחרת, אדומה, שנבלעה ב–1991 בבטנה של האחות הקפיטליסטית שלה, וכמה נוח ונגיש הוא להפיל עליה את התיק של השכחת העבר, וגיהוץ מכוון של החלקים המקומטים שבו.
***
עד עכשיו, חובה לציין, עושה טקסט זה עוול לסרטו של פון דונרסמארק, שבכלל מתכוון להתעסק בנושא אחר לגמרי - באמת של האומן, ולא במתח בין העבר ההיסטורי ומחיקתו. הבעיה היא שדווקא בעלילת "יצירה ללא מחבר" קשה להפריד בין הדיון על אודות עשיית האומנות לבין העיסוק בעבר הנאצי, שכן זה מה שעושה גיבור הסיפור, שאישיותו ופועלו כאילו הם אלה שגוררים את הקולנוען למקומות שהוא אולי לא רצה להיות בהם.
גיבור הסיפור הוא ילד בן 6 בשם קורט ברנרט, שמשפחתו חיה בעיר דרזדן שבמזרחה של גרמניה. הילד נחשף לאומנות בשנת 1938, כשדודתו אליזבת נוטלת אותו עמה לסיור מודרך בתערוכה המוקדשת ל"אומנות המנוונת". הזמן הוא זמן שלטון הנאצים, והתערוכה מוקיעה את כל אותם אומנים שלא יצרו ברוח בניית האדם החדש בנוסחה הארית שלו. אותה דודה (ססקיה רוזנדהל) מאירת פנים, מאובחנת כחולת נפש ובמצוות שליחיו של הפיהרר לשמירת איכות הגזע היא נשלחת למחנה ריכוז, ומשם מועברת להשמדה בתא גזים.
התרעות פיקוד העורף