ההיסטוריה, בניגוד למה שאומרים, אכן חוזרת על עצמה, אבל עם טוויסט קטן. לפני 30 שנה הפתיע סרט נחבא אל הכלים בשם "הנהג של מיס דייזי", וחטף את האוסקר המוענק לסרט המצטיין של השנה ממועמדים אחרים, כבדי משקל. היה זה סרט מינורי שגולל מעשייה על אודות מערכת יחסים בין נהג שחור עור לאדונית הלבנה והמאוד מבוגרת שלו.

והנה בראשון בלילה הסיפור הזה חזר על עצמו, אבל בהפוכה. "הספר הירוק", הזוכה משום מקום, מספר אף הוא מעשייה על נהג ועל אדונו. הפעם, בשל הרוח הליברלית הנושבת כאילו מהוליווד בימים אלה, גון עורו של הנהג הוא לבן, ואילו הבוס היושב במושב האחורי אינו זקנה בעלת עור חיוור ומקומט, אלא גבר שחור, צעיר ונשוא פנים.

בכלל, מיפוי הגזענות שאוחזת עדיין בגרונה של אמריקה, הוא הסבטקסט של הטקס האחרון, ויעידו על כך לא רק הסרטים "הספר הירוק" ו"שחור על לבן", שהתחלקו ביניהם בפרסי התסריט המקורי והתסריט המעובד, אלא אפילו Skin של גיא נתיב, ישראלי אמריקאי, שיצא מהאירוע עם פסלון מוזהב בעבור סרטו הקצר, שאף הוא, כראוי לאופנה השלטת כעת, מוקדש למאבק נגד הגזענות.

אם השנה שעברה התאפיינה בקמפיין MeToo# ששלט בכיפה, השנה תוגמלו גם מהרשלה עלי ורג'ינה קינג בתארים השמורים לשחקני משנה מצטיינים. שניהם, מיותר להוסיף, מתהדרים בעורם הכהה. הוא על עבודתו ב"הספר הירוק", והיא על תפקידה ב"אם רחוב ביל היה פותח את פיו".

מובן שכל דברי הסיכום סביב הענקת האוסקרים השנה היו משתנים מן הקצה אל הקצה אילו "רומא" המקסיקני היה מוכתר בפרס הגדול. וזה לא קרה. נראה שאנשי הוליווד, המהווים רוב בין חברי האקדמיה שקובעים בהצבעתם את הזוכים המאושרים, לא השתגעו עד הסוף ולא ביצעו חראקירי פומבי. אילו "רומא", סרט בבעלות חברת הסטרימינג נטפליקס, היה מוכתר כזוכה, היה זה גם טקס הכניעה של תעשיית הקולנוע בפני אנשי המרקע הביתי.

אומנם זה לא קרה הפעם, אבל אלפונסו קוארון, שיצר את היצירה החשובה "רומא", יצא כמנצח ענק מהטקס עצמו, עם שלושה פסלונים שהוענקו לו אישית בעבור הבימוי הסוחף, הצילום הגורף והסרט טוב ביותר מבין אלה שאינם דוברים אנגלית. ברור שלא צריך להצטייד בתכונות של נביא כדי לקבוע שבשנה הבאה נטפליקס עשויה (או עלולה) לכבוש גם את המשלט האחרון שעדיין אינו ברשותה.