נגה נצר, דור שלישי לשואה, הכניסה לביתה גרמני, נכד לגרמנים, שבא להתמודד עם העבר שלו. הקשר הפך למערכת יחסים שהידרדרה מהר מאוד לאלימות ופתחה תיבות פנדורה. את הכל תיעדה בסרטה "החבר הגרמני שלי", תוך שהיא הופכת אותו לקומדיית אימה מבריקה ומודעת על גזענות, ובעיקר עלינו.
גם "החבר הערבי שלי", סרטה הראשון של נצר, התחיל כניסוי באהבה. נצר יצאה אז בעקבות חברה השוהה הבלתי חוקי וסיכנה את עצמה, רק כדי לגלות שהוא התחתן עם בחורה מהכפר. ב"החבר הגרמני שלי", הסיפור יצא משליטה עד כדי אלימות פיזית, מעצר וגירוש מהארץ. "הסרט הזה באמת הפך להיות, כביכול, טוב מדי כדי להיות אמיתי", היא אומרת. "הוא אכן גזעני על גבול הפארודיה. בהחלט השתמשתי במניפולציות וההקצנה של הדימויים כל כך מוגזמת, שהיא הופכת את זה לקומדיית אימה שבוחנת את פחדינו דרך בדיחות שואה. אבל לרוע המזל, הן הולכות ומתממשות, והיצירה התערבבה עם המציאות. לא דמיינתי שזה יגיע למצב כל כך מסוכן ומפחיד, שכבר לא הייתה לי שליטה במתרחש. פחדתי מאוד לקראת הסוף ושילמתי מחיר נפשי כבד על הסרט הזה, וגם הוא".
התרעות פיקוד העורף