"מנחם גולן דרש ממני להצטלם בעירום. סירבתי למרות החוזה"

ברחבי מחנה 80 של הנח”ל הדהדה אי אז ב־1969 הקריאה “הטירונית לבנה פינקלשטיין, נא לגשת לטלפון”. היא לא האמינה למשמע אוזניה והשתהתה. “נו, למה את מחכה, לכי לטלפון!”, האיצה בה המפקדת שלה ושילחה אותה אל ה”שפוף” אשר בצריף הירוק.

הקול שהתגלגל אליה מעברו השני של הקו ונשמע לה אז כקולו של אלוהים היה קולו של הבמאי מנחם גולן. “איפה את?”, עט עליה ולא שם לב לתשובתה שהיא בצבא. “כתבתי תסריט לסרט שייקרא ‘מרגו שלי’ ואני רוצה שתבואי לאודישן”, הנחית עליה. “בסדר, אבל אני חיילת”, ניסתה להתגונן.

על בולדוזר מסוגו של גולן לא עבדו מילים כמו “אבל”. בחופשה הראשונה שלה בטירונות התייצבה אצלו פינקלשטיין לאודישן, ובו סיפר לה כי כתב את התסריט בהשראת צילום שלה שראה בעיתון, מהופעתה לפני הצבא בהצגה “טלמכוס קליי” ב”בימת השחקנים”.