התמונה הפותחת את "הד", סרט ישראלי חדש, היא תמונת פיצוץ. צילום ארוך, דומם, של חלל פנים במנהרה, אפל ומאיים, שפתע פתאום קורעת אותו התפוצצות. בהתחשב בעובדה שמנהרת הרים מנוצלת בדרך כלל כמטפורה על אודות מחילות הנפש, וכי מומנט החדירה למנהרות שימש במשך עשרות שנים בהוליווד כסימבול מוסכם ליחסי מין, ברור מאליו ש"הד" גורר אל הבד, החל מהדקה הראשונה, את החבילה כולה. שהרי אלה בדיוק הם נושאי העלילה המרכזיים בסרטם המשותף של עמיקם קובנר ואסף שניר.
אבנר כלל אינו מכיר את אלה אשתו. נכון הוא שהם נשואים כבר 15 שנה, ואפילו מגדלים יחד שני צאצאים. אבל הוא לא יודע מה קורה בין קפלי הנשמה שלה. שום כלום. אבנר (יורם טולדנו) הוא מהנדס המפקח על עבודות תחזוקה של מנהרות הכרמל בכניסה לחיפה, ואילו אלה (יעל אבקסיס) היא פסיכולוגית. בשניהם, בנפש המוצפנת שלהם, נחרת פיצוץ מקצועי לא פשוט, שאינו אלא מטפורה, איך לא, של החיים הלא שלמים שלהם כזוג נשוי. היא חוותה התאבדות בלתי צפויה של אחד ממטופליה, ואילו במשמרת שלו הופעל מאליו מטען חומר נפץ שריסק את אחת המנהרות שהוא דווקא פיקח על השיפוץ שלהן. שני אירועים המתחננים לתיקונם.
פיצוץ פה, פיצוץ שם, אבל הפיצוץ האמיתי הוא בעצם הזוגיות ביניהם שקרסה. מכשיר ציתות שאבנר הטמין בקליניקה של אלה מקליט שיחות טלפון בינה לבין מאהב עלום פנים. וזה עוד כלום. דווקא באותו יום גורלי שבו אלה מחליטה להיפרד מאותו הגבר שהחליף את אבנר במטלות המיטה, היא נופלת קורבן לתאונת דרכים המקפדת את חייה. ומה עכשיו? איך האלמן יתמודד עם צערו ועם גאוותו הזכרית שנותרה פצועה? ואיך האב ינחיל לילדיו המיותמים את זכרה של אמא שאיננה עוד?
התרעות פיקוד העורף