"בן גוריון עשה טעות שהוא לא ישב בירוחם, אלא דווקא בשדה בוקר", מפתיע הבמאי רני בלייר, ראש התוכנית לתואר ראשון בחוג לאמנויות המסך במכללת ספיר. "בן גוריון היה צריך להוכיח שהוא בא לשבת עם העולים החדשים, שהוא בעצמו הביא. לא בקיבוץ. אם זה היה קורה, יכול להיות שכל ההיסטוריה של מדינת ישראל הייתה משתנה".

עם זקן נצחי, אוטוטו סוגר 56, בלייר, במאי הסדרות "שבתות וחגים", "פרשת השבוע", "אדמה", "שביתה", "תיבת נח" ועוד ועוד, סוגר שנה שלישית במכללה הדרומית. אלא שבלייר הוא לא אורח נטה ללון בדרום. הוא נולד, גדל ועבד בנגב המערבי כל חייו, הרבה לפני שהפך למערב הפרוע. בתחילה בעיירה אופקים, ובהמשך במושב ישע.

השנה, יותר מתמיד, הוא מרגיש שקיום פסטיבל קולנוע דרום ה־18, שייפתח הערב בשדרות, קורה כנגד כל הסיכויים, עם חגיגה קולנועית של ממש. גולת הכותרת השנה: הקרנת בכורה עולמית של אחד הסרטים הכי מדוברים השנה, "המוסד", סרטו של אלון גור אריה, שגם יעביר סדנת אמן. עוד בפסטיבל: פרויקטים דוקומנטריים מיוחדים (שימו לב לדוקו אנימציה על הבריונות ברשת); פוקוס מיוחד על סרטיה של קרן ידעיה תחת הכותרת: "להישיר מבט אל הבלתי נסבל", ביקור במאים מחו"ל ועוד ועוד. קצרה היריעה.

אש בשדות

ואכן, שנה לא פשוטה עברה על עוטף עזה. מה שהתחיל בהפגנות חסרות תקדים על הגדר ועפיפוני תבערה - התלהט בעשרה סבבי אש. האחרון, הבוער מכולם, היה רק לפני שבועות מספר. "הפסטיבל הוא נס גדול באמצע עוטף עזה", אומר בלייר. "ליצור קולנוע בסביבה של אש בשדות, טילים, חוסר ודאות, חוסר ביטחון וחוסר סדר".

ועדיין, נראה שזה לא משפיע על הסטודנטים שגרים כאן וממשיכים ללמוד וליצור.
"בוודאי. מרחוק הכל נראה הרבה יותר מאיים ומפחיד ממה שזה במציאות. זה כמו שאנשים בחו"ל חושבים שכולם מסתובבים כאן עם מדים. הסטודנטים חיים וגרים יחד באווירה של קמפוס אמיתי, ורוב הזמן יש כאן שקט. יש לנו חזון גדול להקים בשדרות עיר קולנוע, כדי שהסטודנטים יוכלו ליצור פרנסה בסוף הלימודים, ולא יצטרכו לעבור למרכז. המאבק האקדמי שלנו השנה הוא להשוות את המעמד של המכללות לאוניברסיטאות, להוציא דוקטורנטים ולעסוק במחקר".

ואכן, נדמה שדווקא המצב המתוח יוצר פרץ יצירה מקורית והצלחות בינלאומיות. רק בשנה האחרונה זכה אחד הבוגרים, אופיר גרייצר ראול, בפרס אופיר בקטגוריית הבמאי על סרט ביכוריו, "האופה מברלין", שזכה גם להצלחה בעולם. אופיר טריינין זכה בפרס הסרט הדוקומנטרי הטוב ביותר על "משפחה בטראנס" בשנה שעברה; סרט סטודנטים של המכללה, "נתק", של ירדן ליפשיץ, ייצג את ישראל בפסטיבל קאן האחרון; ובשבוע שעבר זכה בדוקאביב בתחרות סרטי הסטודנטים, "שירה תמה", סרטה המרגש של שיר חורי אבו על מה שעובר על ילדה מתנחלת בתקופת ההתנתקות.

"ספיר הוא המקום היחיד שבו בדואים לומדים לצד ימנים, קיבוצניקים ומושבניקים. 80% מהתלמידים הם מהפריפריה. האנשים והתודעות הם אלה שמרכיבים את העשייה שלנו, והעשייה שלנו מתמקדת בחברתי, ביצירה למען שינוי, וביטוי של מגוון קולות. זה מה שפרופ' סמי שלום שטרית, ראש בית הספר לאמנויות הקול והמסך, מכתיב. האנשים מלאים וממלאים את המכללה באידיאולוגיה אמיתית של חינוך ותרבות בנגב. באוניברסיטת תל אביב, או בסם שפיגל, יוצרים סרטים שעוסקים יותר באני. אנחנו עוסקים יותר ביחסים עם הסביבה, אולי כי הסביבה כאן מכתיבה את חיינו".

בלייר עצמו חולק את זמנו בין שדרות לתל אביב, ובין מקצועו כבמאי ושחקן לזהותו כאיש מחאה פעיל ונלהב. ב־2012 רץ לכנסת עם אלדד יניב ברשימת "ארץ חדשה", שנוסדה בין אוהלי המחאה החברתית בקיץ 2011. הרשימה לא עברה את אחוז החסימה, ובלייר הגיח ללוס אנג'לס עם חברו הטוב אלון אבוטבול לצורך צילומי סרט על יורדים ("האם זה אתה?"). אבוטבול נשאר ובלייר חזר.

מהי התחושה כיום בקרב התושבים באזור לעומת שנים קודמות?
"התחושה העיקרית היא אכזבה מהטיפול הלקוי במצב. אנשים עייפים ופוסט־טראומטיים. הילדים מפוחדים והזעקה היא: די! סבלנו מספיק!"

איך אתה רואה את סיום הסכסוך?
"אנשים חכמים צריכים להבין שהם צריכים למצוא פתרון, כי קשה ולא מוסרי לחיות ככה. באחד הפרויקטים שלנו, שנקרא 'דקות דרום', שגם יציג בפסטיבל, אחד הסטודנטים, מתופף, יצר קשר עם מתופף מעזה, ויחד, דרך תכתובת מיילים, הם יצרו וידיאו מדהים של דיאלוג דרך תופים. אני מאמין שאם לא דרך הפוליטיקאים, הדיאלוג יכול להגיע גם דרך האמנות והקולנוע". 

פסטיבל קולנוע דרום 2019 יתקיים בין התאריכים 2 עד 6 ביוני (ראשון־חמישי), ויתקיימו בו גם מופעי מוזיקה של כנסיית השכל, גלעד כהנא ולהקת שפתיים. הכניסה חופשית לקהל הרחב.