בסרטו החדש "מוריס", עשה אורן בן סימון כמעט הכל. לא בטוח שלקול מצהלות המבקרים. תודו שזה לא חיזיון יומיומי כשתסריטאי־במאי־מפיק של סרט, הוא גם הכוכב שלו, שכמעט לא יוצא מהפריים, מלחין את המוזיקה, המכתיבה את האווירה שבו, משתתף בביצועה כגיטריסט, ואף חתום כמשורר על השירה שמתלווה לסרט. "היית גם "'נערת המים'?", אני מתעניין. "זה לא", הוא צוחק. "היינו בהסרטה צוות מצומצם ודי היה בו כדי לעשות מה שלא עשיתי".
"מוריס" הוא סרט נטול כוכבים. בתפקיד אודליה, אהובתו של מוריס, משחקת אנה קרויסקי אנוש. היא מגלמת משוררת בהתהוות שסובלת ממאניה דפרסיה כבדה, ומתקשה להחליט אם היא אישה או נערה. "הכרתי אותה בבית קפה דרך חבר משותף", מספר בן סימון. "כשראתה אותי כותב את התסריט, היא נכנסה בטבעיות לתפקיד. על השנייה הראשונה ידעתי שאנה היא אודליה".
בן סימון, שמעדיף לא להסגיר את גילו, הוא מקריית ביאליק במקור. אחרי הצבא ניגן בלהקות שוליים. "אחרי שכל החיים הסתובבתי עם גיטרה על הגב, פניתי ללימודי קולנוע בקאמרה אובסקורה", הוא מספר. צעדו הראשון כבמאי הייתה הסדרה "בקצב הקצב", שיצר ב־2002 לכבלים עם המפיק יונתן ארוך. בין תגליותיו שם היו גיא זו־ארץ, שהופיע לפני זה בתפקידון קטן ב"רמת אביב ג'" וירון ברובינסקי.
בן סימון התקדם צעד אחר צעד עד שהגיע ל"מוריס", לדבריו, לא היה מצליח להגיע ליצירת הסרט, אלמלא עזרתה של קרן יהושע רבינוביץ' לאמנויות. למעשה, מדובר בסרט דל תקציב. "סרט גרילה", לדבריו.
בינתיים הסרט התחיל להסתובב בעולם, וכבר ניפק לבן סימון את פרס השחקן בפסטיבל "שאמבל" ההודי. למרות הפרס, הוא יודע שסרטו לא קורץ להמונים: "אני מאמין שסרטיי הבאים ידברו יותר לקהל הגדול".
התרעות פיקוד העורף