שנת 66' הייתה טובה לערבים. בשלהי חודש נובמבר 1966 הכריז לוי אשכול, יורשו של דוד בן־גוריון בראשות הממשלה, על קצו של הממשל הצבאי. בכך באו (לכאורה) אל קצן 18 שנים ארורות שבהן הופקעו מאזרחי ישראל הערביים זכויות אדם ואזרח בסיסיות כמו שלילת חופש התנועה, הגבלת זכות חופשית למגורים ולרכישת נכסים, עוצר לילה, ועוד ממיטב ההמצאות של משטרים רודניים ברחבי תבל.
באותו חודש עצמו, ממש במקביל להכרזתו האופטימית של אשכול, נחשף סרט התעודה "אני אחמד", שמתהדר עד היום בעובדה שהוא היה הראשון בתולדות הסרט הישראלי שהציב במרכזו גיבור עלילה ערבי פלסטיני, שהצופים (היהודים, אלא מה) נדרשים לגלות כלפיו אמפתיה אנושית. עד שנת 66' הצטופפו לא מעט ערבים בתוך עלילות הסרטים מתוצרת הארץ, אבל הפונקציה שלהם הייתה אחת ויחידה - לדגמן את האויב.