"קולו של אחמד": בחזרה אל הגיבור הקולנועי הערבי הראשון בישראל

הסרט מאגד בתוכו שישה סרטים קצרים המתכתבים עם "אני אחמד", סרט התעודה הראשון בתולדות מדינת ישראל ששם במרכזו ערבי תושב הארץ. התוצאה מרתקת

מאיר שניצר צילום: ללא
קולו של אחמד, מתוך "אני חומוס"
קולו של אחמד, מתוך "אני חומוס" | צילום: איתי מרום

שנת 66' הייתה טובה לערבים. בשלהי חודש נובמבר 1966 הכריז לוי אשכול, יורשו של דוד בן־גוריון בראשות הממשלה, על קצו של הממשל הצבאי. בכך באו (לכאורה) אל קצן 18 שנים ארורות שבהן הופקעו מאזרחי ישראל הערביים זכויות אדם ואזרח בסיסיות כמו שלילת חופש התנועה, הגבלת זכות חופשית למגורים ולרכישת נכסים, עוצר לילה, ועוד ממיטב ההמצאות של משטרים רודניים ברחבי תבל.

באותו חודש עצמו, ממש במקביל להכרזתו האופטימית של אשכול, נחשף סרט התעודה "אני אחמד", שמתהדר עד היום בעובדה שהוא היה הראשון בתולדות הסרט הישראלי שהציב במרכזו גיבור עלילה ערבי פלסטיני, שהצופים (היהודים, אלא מה) נדרשים לגלות כלפיו אמפתיה אנושית. עד שנת 66' הצטופפו לא מעט ערבים בתוך עלילות הסרטים מתוצרת הארץ, אבל הפונקציה שלהם הייתה אחת ויחידה - לדגמן את האויב.

תגיות:
ערביי ישראל
/
ביקורת קולנוע
פיקוד העורף לוגוהתרעות פיקוד העורף