היסטוריה: בעיצומו של חודש אוגוסט 1961, לגמרי במפתיע ובמהלכו של סוף שבוע אחד, הוקמה חומת ברלין, ששמה מחסום פיזי בין התפיסה הקומוניסטית לבין הקפיטליזם שהתחרה בה. פועל יוצא מיידי לאקט אלים זה התבטא באובדן המוני של מקומות תעסוקה לתושבי מזרח גרמניה, שנהגו לחצות את הגבול עם מערבה של המדינה החצויה, ולהשתלב במעגל העבודה שהציעה להם האחות העשירה.

מובן שהקטיעה הפתאומית של זרם העובדים ממזרח, הובילה בתוך ימים ספורים לשיתוק חלקי של התעשייה במערב גרמניה. אך לא חלפו אלא שבועות ספורים, פחות מחודשיים, בין הקמת החומה לבין מציאת הפתרון שגאל את פסי הייצור הקפיטליסטי מהשבתה כפויה. הפתרון, יודעת לספר הכרוניקה של אותה העת, כונה "הסכם הפועלים האורחים", שהממשלה המערב־גרמנית חתמה עם ממשלת טורקיה. במסגרת הסכם זה הזמינו הגרמנים נטולי העובדים את המוני הטורקים בעלי ידי הזהב, לנהור, כאורחי המדינה הגרמנית, אל מקומות העבודה הנטושים. וכך, כמו באקראי, ובעצם בגלל השטאזי היעיל, בא לעולם המושג מהגרי עבודה.

ואיך כל זה קשור לסרט "כמו כולן"? לא קשור בכלל. לבד, כמובן, מהעובדה שגיבורי הסיפור - בני משפחת סורוסו - הינם כורדים מטורקיה, שבחסות ההסכם ההוא משנת 61' התגלגלו אף הם, כמו מיליונים נוספים, מהכפר שלהם במזרח אנטוליה אל רובע קרויצברג בברלין, המאוכלס בעיקר במוסלמים יוצאי טורקיה. כארבעה מיליוני טורקים, מרביתם דוברי גרמנית, עשו במהלך יובל השנים האחרונות את דרכם הלוך ושוב - מאנטוליה אל גרמניה, ובחזרה אל המולדת הטורקית במין נדידת עמים פיזית, שעל נזקיה הרוחניים והנפשיים מדברת עלילת "כמו כולן", המתבססת על מעשים נפשעים שאירעו בברלין לפני כעשור וחצי. מובן כי העובדה שהסיפור הקיצוני המתואר ב"כמו כולן" אכן אירע בפועל, יכולה הייתה להוות מקפצה לדיון הכי רלוונטי האפשרי בסוגיה הכי בוערת העומדת בשנים האחרונות בראש סדר היום האירופי. ובאמת חבל שזה לא קורה.

ייאמר מיד: בסוף הסרט נרצחת איינור, הדמות הראשית בעלילה, וזה בכלל לא ספוילר, משום שעם העובדה המכאיבה הזו נפתח הסרט עצמו. ומהסוף אל התחלת הדברים. הייחוד הנרטיבי באופני הסיפור של "כמו כולן" נעוץ בעובדה שהפעם הופקד הקול המספר אצל איינור המנוחה, המשחזרת בפסקול את מה שהביא לחיסולה בירייה מאקדחו של אחיה הקטן. והכל, כמקובל, נעשה למען כבוד המשפחה.

כשאיינור, שנולדה וגדלה בברלין, הגיעה לגיל 16, העלה אותה אביה על מטוס שהוביל את השניים מזרחה אל טורקיה. שם הופקדה הנערה בציפורניו של כורדי אלים, שנישא לה, הכניס אותה להריון והכניס בה מכות רצח. באורח פלאי השכילה איינור להימלט מהתופת הפרטי שלה, והפתיעה את בני משפחתה כשהתייצבה בדירתם בשכונת קרויצברג, ללא הבעל, כשהיא חובקת תינוק זעיר.

די היה במעשה נמהר זה כדי להמיט בושה על בני משפחת סורוסו, שממשיכים להיאחז בכוח במסורת המוסלמית, בעיקר כדי להסביר לעצמם מדוע הם חיים בתוך ים של כופרים נוצרים. ואם לא די היה בבריחתה של איינור מבעלה, היא מוסיפה חטא על פשע - מנקודת מבט מוסלמית שמרנית - כשהיא עוקרת למגורים מחוץ לתחום המשפחה, ואף מתחילה ללמוד מקצוע, לצאת לבילויים עם גברים גרמנים, והכי גרוע: היא מסירה מעליה את החיג'אב, או שמא זה דווקא הח'ימאר, שהיא אותה מעטפת בד השומרת על צניעותה של האישה בעולמנו רווי הפיתויים.

נפערת תהום רחבה בין איינור, המנסה לכונן חיים עצמאיים, לבין בני משפחת סורוסו, העולבים בה בפומבי, מתעללים בה נפשית ולבסוף, לאחר התייעצות משפחתית, מחסלים אותה בירייה בראש. המוזר הוא שכל אותה העת המשיכה איינור להתגורר בשכונה סמוכה למשפחתה המתעללת. כמו ביקשה לעצמה את גילויי המזוכיזם הזה. בת 23 הייתה איינור במותה, ואת נפתולי סיפור חייה הקצר היא, כאמור לעיל, מביאה בעצמה אל הבד.

היתרון של הסרט, ולמרבה הצער זהו יתרונו היחידי, הוא בבחירת הנרטיב הבלתי שגרתי שלו. כל היתר די צפוי, די משמים ונטול מסתורין. אפילו האופן, שהיה מן הסתם הרפתקני, שבו הצליחה איינור להבריח את עצמה ואת התינוק מטורקיה בחזרה לברלין איננו מובהר כאן. שלא לדבר על תלותה הפסיכוטית בחבורת המענים שלה.

מובן שאין זו הפעם הראשונה שאוכלוסיית המהגרים הטורקית נחשפת בסרטים מתוצרת גרמניה. עוד ב–1986 הציג תאופיק באשר, קולנוען טורקי–גרמני את סרטו הקלסטרופובי המעולה, "גרמניה 40 מטר מרובע", שבו הוא עוקב אחר חייה המדכאים של כלה שהגיעה בייבוא אישי מטורקיה אל עיר תעשייה גרמנית, על מנת לשמש כמכונת הולדה עבור מהגר קודר ורודני מבני ארצה. מובן שמוכרת ברחבי תבל גם עבודתו הפילמאית הענפה של פתיח אקין, גרמני בן למהגרים מטורקיה, שבסדרת סרטים ארוכה (וביניהם "עם הראש בקיר", "לחצות את הגשר", "בקצה גן העדן") הוא מעלה לדיון את עיקריה של הזהות המבולבלת של בני סוגו.

בניגוד לבאשר או אקין, בעלי הרקע האישי הרלוונטי לנושא, את "כמו כולן" עשתה שרי הורמן, שהיא במאית ותיקה, ילידת ארצות הברית הפועלת בעיקר בגרמניה. לפני מספר שנים זכתה הורמן לפרסום נרחב בשל סרטה "פרח המדבר", שמגולל את סיפור חייה של הסופר–מודל ואריס דירי, ילידת סומליה המנהלת קמפיין עולמי כנגד מילת הנשים באפריקה.

ב"כמו כולן" מבצעת הורמן עבודת בימוי שגרתית, טריוויאלית לגמרי, המזכירה לעתים עבודה עם חובבנים בתיאטרון קהילתי. הורמן אינה מפקידה בידי אלימילה בגריאצ'יק שום מפתחות לעיצובה של איינור, שאותה היא מגלמת פה. בגריאצ'יק היא שחקנית גרמנייה ילידת איסטנבול, שבעשור האחרון גילמה בסרטים כמה דמויות בעלות רקע דומה לזה של איינור המנוחה. עבודתה ב"כמו כולן" לא תיחרת בזיכרון כאיזו פסגה מקצועית שיש להתגעגע אליה.