משהו מוזר קורה לבמאי איתי טל (35), שסרט ביכוריו באורך מלא, "אלוהי הפסנתר", יעלה מחר בבתי הקולנוע ברחבי הארץ. "זה לא היה אמור להיות סרט מוזיקלי", טוען טל. "הכיוון המקורי היה אמור להיות שונה, אבל איכשהו, כמו בסרטים הקצרים שביימתי, המוזיקה משתלטת עליי ובדרך קוסמית הפסנתר מזדחל ללב העלילה".

הסרט נפתח בנגינתה של הגיבורה שלו, ענת (נעמה פרייס הנפלאה, כלת פרס השחקנית המצטיינת בפסטיבל ירושלים 2019). ענת באה ממשפחה של מוזיקאים הרואים במוזיקה ערך עליון - אם לא אלוהים. אביה, מלחין מהולל ומתוסכל (זאב שמשוני בהופעה מרשימה), זורק את יצירותיו כשהוא לא מרוצה מהן, ומטיל את כל יהבו על בתו, שלא בדיוק עומדת בציפיותיו.

מכאן מסתבכת העלילה. חוץ מסצינת הפתיחה, אין נגינתה נשמעת יותר במהלך הסרט. כאחוזת דיבוק היא עושה הכל כדי להעביר את הלפיד אל העובר שנובט ברחמה; ומהרגע שייוולד, היא תקדיש אותו לאלוהי הפסנתר. על מזבח מימוש החלום שבנה יהפוך בבוא היום לכוכב־על, היא לא תהסס להקריב את יחסיה עם הנפשות הכי קרובות אליה, כולל אביה הנערץ.

מה יש לך עם הפסנתר? מבחינתך זאת אהבה נכזבת?
"אני לא יודע אם לומר את זה. בגיל שש, שש וחצי, התחלתי ללמוד פסנתר, משהו לא הסתדר לי עם העניין ונפרדתי מהכלי. עם הזמן עברתי לחליל צד. גם כשאני מנגן בחליל, כל הזמן אני שומע צלילי פסנתר".

איך הקולנוע השתחל לסיפור?
"התחברתי לקולנוע מצפייה באוסף עצום של קלטות וידיאו, שעליהן הקליטו הוריי סרטים מהטלוויזיה. נכנסתי לעניין בגיל 16, כשיצאנו לטיול משפחתי באיטליה, והוריי נתנו לי לראשונה להפעיל את המצלמה, מה שעשה עד אז אחי הגדול אורי. תוך כדי הצילומים התחלתי לביים את המשפחה ויצא לנו מזה סרט כמזכרת מהטיול".

"אז עקץ אותי חיידק הקולנוע", מציין טל. "בשירות הצבאי ב־8200 כתבתי תסריט, אבל הבנתי שלא אוכל להפוך אותו בעצמי לסרט. עשיתי גם סרט תדמית ליחידה שלנו. בגיל 24, אחרי שעסקתי בעבודות עריכה, ואחרי שבמשך שנה טיילתי בדרום אמריקה, התחלתי ללמוד בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. למעשה, 'אלוהי הפסנתר' התחיל בעבודת גמר בחוג לקולנוע - שגם מעורב בו. צלם הסרט, מידן ארמה, והמפיקה בפועל, שני אגוזי, באים ממנו".

אתה גם הבמאי, גם המפיק הראשי, גם התסריטאי וגם העורך. יתר מדי תפקידים ועוד בסרט ראשון.
"אני לא יודע איך זה אצל אחרים, אבל אצלי זה נבע מכורח. אם מההתחלה היה לי מפיק שהיה מוכן לשחרר אותי מהעול ולוקח את הסרט על כתפיו, לא הייתי מסרב לו".

אם אתה עושה בסרט כמעט הכל, ולדבריך התחלת מצילום, לא חשבת גם לצלם את הסרט?
"זה בכלל לא בא בחשבון, כי מהיום הראשון שלנו באוניברסיטה, מידן ארמה ואני התחברנו ותפסנו ראש. לדעתי, מגיע לו קרדיט ענק על הצילומים המדהימים שלו בסרט".

כשנשאל טל מי הבמאים שהשפיעו עליו, הוא מצביע על מיכאל האנקה ולארס פון טרייר המהפכניים, ומוסיף אליהם גם את נדב לפיד שלנו. "הסרט שלו, 'הגננת', מאוד השפיע עליי", הוא מציין.

אחרי ש"אלוהי הפסנתר" החל את מרוץ הפסטיבלים העולמי ברוטרדם, הולנד, הוא קצר את פרס הסרט הטוב ביותר בפרנקפורט. "זה היה מדהים, היי מאוד גדול לזכות בפרס כזה", הוא מעיד. "בשביל רגעים כאלה שווה לעבור כל משוכה וכל מהמורה שבדרך".

אתה בטח יודע שהרבה במאים התקשו לעבור מסרט ביכורים לסרטם השני?
"אני מודע לכך ולא חושש. בעקבות 'אלוהי הפסנתר', התשוקה שלי לעשות עוד סרטים רק גדלה. יש לי כבר רעיון לסרט הבא".

שגם יתבסס על מוזיקה?
"איכשהו תהיה בו מוזיקה, בהיותה חלק בלתי נפרד מהיצירה שלי, אבל אני לא בטוח שעם פסנתר".