השבוע יעלה אצלנו הסרט החדש, "המלאכיות של צ'רלי". קהל היעד שלו מעולם לא שמע על פארה פוסט, ואולי בכלל לא יודע שלמלאכיות יש היסטוריה ארוכה. הוא מקסימום ראה פעם בטלוויזיה את אחד העיבודים הקולנועיים משנות ה־2000.

האמת, אפילו המלאכיות החדשות עצמן - קריסטן סטיוארט, נעמי סקוט ואלה בלינסקה - לא ראו את הסדרה המקורית. השלוש התראיינו אצל ג'ימי קימל לכבוד הסרט. קימל בן ה־51 סיפר להן ש"המלאכיות של צ'רלי" התחילו אצלו את גיל ההתבגרות - קריצה קריצה. כשהוא שאל אותן אם הן ראו את הסדרה, שלוש השחקניות, שגילן נע בין 23 ל־29 ענו שלא, בהבעה מבולבלת שספק אומרת "פחחח, נראה לך שאני אבזבז על זה את הזמן שלי?" וספק אומרת "רגע, איזו סדרה?".

הסרט החדש של "המלאכיות של צ'רלי" יהיה עוד סרט ותו לא. אולי סרט מצליח, אולי סרט כושל, אבל עוד סרט. הסדרה המקורית, לעומת זאת, ששודרה במשך חמש עונות, בין 1976 ל־1981, הייתה תופעה תרבותית.

במרכז הסדרה עמדו שלוש סוכנות חשאיות שעובדות עבור מיליונר מסתורי בשם צ'רלי טאונסנד, שהקהל בבית מעולם לא ראה, שכן הוא נתן להן הוראות בטלפון (וקרא להן "מלאכיות" בחיבה). "המלאכיות של צ'רלי" נתנה ביטוי לכל מה שאנשים רצו לראות בטלוויזיה במחצית השנייה של שנות ה־70: שלוש בחורות סקסיות שנלחמות בפשע בעזרת הוראות שהן מקבלות בספיקר מבוס בלתי נראה, המדבר בקולו של ג'ון פורסיית' (שמפיק הסדרה, אהרון ספלינג, עתיד היה להעניק לו את התפקיד האלמותי של בלייק קרינגטון, כוכב "שושלת", בעשור הבא).

בגד ים אדום והמון שיער

כשפארה פוסט, קייט ג'קסון וג'קלין סמית לוהקו לתפקיד המלאכיות, ג'קסון הייתה השחקנית המנוסה והמוכרת מבין השלוש, אך היות שהדמות שלה בסדרה הייתה של ה"אינטליגנטית" והפחות נאה באופן יחסי - פוסט וסמית נהיו פופולריות ממנה בהרבה.

בזכות "המלאכיות של צ'רלי" פארה פוסט הפכה לסמל הסקס הבלונדיני המוביל של שנות ה־70. 20 מיליון עותקים של פוסטר שלה בבגד ים אדום נחטפו כמו לחמניות טריות והפכו אותו לפוסטר הנמכר ביותר בהיסטוריה. היה לה גוף משגע, המון שיניים ושיער בלונדיני ענק, שבעזרת כמויות של ספריי הוחזק בתסרוקת שבהיעדר מילים אחרות נקראה פשוט "תספורת פארה". לפני שהן רצו "תספורת קלי" או "תספורת רייצ'ל", כו־לן רצו "תספורת פארה".




פוסט אומנם הייתה מחצית מהפאוואר קאפל הטלוויזיוני האולטימטיבי של התקופה, כבת זוגו של האיש השווה מיליונים - כוכב הטלוויזיה הסבנטיזי הנוצץ לי מייג'ורס - אך זה לא מנע ממנה להפוך לפנטזיה מספר אחת של נערים ברחבי העולם. בשנות ה־70 נערים חלמו להיות סטיב אוסטין, וחלמו לשכב עם אשתו.

פוסט התחילה לצאת עם מייג'ורס בסוף שנות ה־60, והשניים התחתנו ב־1973. בשנים הראשונות היא בעיקר עשתה פרסומות, השתתפה בכל מיני תוכניות טלוויזיה ואפילו היה לה תפקיד בסרט צרפתי של קלוד ללוש עם ז'אן־פול בלמונדו. אך הפריצה הגדולה שלה הגיעה בגיל 29, בזכות העובדה שהיא ובעלה נהגו לשחק טניס עם אהרון ספלינג.

ספלינג ליהק אותה לתפקיד ג'יל מונרו בסרט הטלוויזיה "המלאכיות של צ'רלי", ששודר במרץ 1976 ברשת ABC בתור פיילוט לסדרה אפשרית. הרייטינג המטורף של הפיילוט הפתיע את ראשי ABC, שמלכתחילה היו מאוד סקפטיים לגבי הרעיון. הם היו כל כך מופתעים, עד שהם החליטו לשדר אותו שוב - ליתר ביטחון. הרייטינג שוב היה בשמיים, והפיילוט מיד הפך לסדרת טלוויזיה ששודרה במשך חמש עונות, וירדה רק בתחילת שנות ה־80.

אף על פי שהסדרה הייתה להיט מטורף, בסוף העונה הראשונה הודיעה פוסט שהיא עוזבת. סיבות עזיבתה מעולם לא הובהרו עד הסוף והיוו כר לספקולציות הרבה אחרי מותה מסרטן ב־2009, כשהייתה בסך הכל בת 62. היו שקשרו את עזיבתה לרצונה להפוך ל"שחקנית רצינית" ולכוכבת קולנוע, והיו שטענו שהסיבה האמיתית הייתה כדי להשקיע יותר בנישואיה למייג'ורס. בזמנו פורסם כי הדרישה שלה מספלינג הייתה להיות כל יום בבית עד שבע בערב, כדי שתספיק לבשל ארוחת ערב לבעלה.


פארה פוסט. IMDBפארה פוסט. IMDB


כשספלינג הציע לה העלאה משמעותית בשכר כדי שתישאר בסדרה, היא סירבה. בסופו של דבר פוסט עזבה את הסדרה. ספלינג תבע אותה על הפרת חוזה, משום שנשארו לה עוד ארבע עונות לשחק בהן ודרש ממנה 7 מיליון דולר. לבסוף הושגה פשרה שעל פיה היא תיתן שש הופעות אורח בעונות הבאות, וכך עשתה. "התביעה המשפטית כמעט הטביעה אותי", אמרה פוסט למגזין "פיפל" ב־1979. "התעשייה כעסה עליי והייתה עוינת כלפיי, כי הייתי סמל סקס טלוויזיוני שרצה להיות שחקנית. אנשים חשבו שאני ממש יומרנית ובמשך חודשים אף אחד לא הסכים לעבוד איתי". למרות ההקרבה, פוסט ומייג'ורס נפרדו ב־1979.

אקט של שחרור פמיניסטי

בעיניים של היום, "המלאכיות של צ'רלי" היא כמובן סדרה סקסיסטית מדי. בזמנו היא פשוט נחשבה לסקסית מדי. בזמן אמת מבקרים אמריקאים העניקו לסדרות מהסוג הזה את הכינויים הלא מחמיאים "T&A TV" - קיצור של "Tits & Ass Television" ("טלוויזיית ציצים וטוכעס") או “Jiggle TV" - רוצה לומר, "טלוויזיית נענוע", ע"ש הקשר הקונספירטיבי בין המפיק, הבמאי, המלבישה והצלם שעשו כל שיכולתם כדי שהאיברים המפתים של השחקניות ינועו בחופשיות פתיינית. תוצאות המהפכה המינית, ילדי הפרחים והמצאת הגלולה שינו ללא הכר את הטלוויזיה האמריקאית. בשנות ה־70 אמריקאים כבר לא רצו לראות סדרות טלוויזיה משפחתיות ונקיות כמו “Leave it to Beaver", שבהן נשים צולמו במטבח כשהן מבשלות ומנקות בשמלה חסודה, עקבים ושרשרת פנינים.

עולם הערכים האמריקאי החל להשתנות, במיוחד אצל הדור הצעיר, ו"המלאכיות של צ'רלי" - סדרה הרבה יותר סקסית ממה שהיה מקובל עד אז בטלוויזיה האמריקאית - שיקפה את התקופה. “Jiggle TV" אומנם נחשב לסוגה טלוויזיונית נחותה, טראשית ואסקפיסטית, אך עבור דור של נשים, החצנת המיניות שלהן נחשבה לאקט של שחרור פמיניסטי. לאור התקופה שבה הסדרה נעשתה, אין להתפלא על העובדה שהיא מעצימה נשים ומנצלת את המיניות שלהן בעת ובעונה אחת. מצד אחד, המלאכיות עושות כל מה שבלשים גברים היו עושים בסדרות אחרות, מצד שני הן עשו את זה בבגדים חושפניים ולא נוחים, וקיבלו הוראות מהגבר האלמוני בטלפון.




"לא הייתה סדרה כזאת בטלוויזיה עד אז", אמרה לפני כמה שנים השחקנית שריל לאד, שלוהקה לעונה השנייה של "המלאכיות של צ'רלי" כדי להחליף את פוסט (וגילמה את אחותה הקטנה של ג'יל מונרו). "סדרה על שלוש נשים חזקות, שהייתה להן התסרוקת החדישה ביותר, שלבשו את הבגדים הקוליים ביותר ויכלו להסתובב בביקיני. זה עצבן אותנו נורא שמבקרים אמרו שזאת 'תוכנית נענוע'. אוקיי, זה בידור, אף אחד לא חושב שזה שייקספיר, אבל יחד עם זה הענקנו השראה להרבה נשים צעירות. בחורות כתבו לנו ואמרו דברים כמו: אני אנסה להיות שוטרת כשאהיה גדולה. נשים התחילו לקחת סיכונים כדי לעסוק במקצועות שונים מאלה שהיו מקובלים אז לאישה - מורה או מזכירה. קשה לנשים צעירות היום להבין שככה זה היה אז".

ובאמת - לבחורים צעירים "המלאכיות של צ'רלי" נתנה חומר לפנטז עליו, ולנשים צעירות אספירציות לעצמאות ולחוזק פיזי והשראה אופנתית.

את המונח “Jiggle TV", שהיה מאוד שכיח בשנות ה־70, טבע בזמנו איש NBC פול קליין בביקורת על הרשת המתחרהABC , בתקופת כהונתו של פרד סילברמן כנשיא ABC Entertainment. סילברמן הוא זה שנתן אור ירוק להפקת "המלאכיות של צ'רלי" - יוזמה של היוצרים איבן גוף ובן רוברטס - וזאת אף על פי שעמיתיו לרשת חשבו שסדרה על שלוש סוכנות חשאיות היא הרעיון הגרוע ביותר שהם שמעו מימיהם.

המלאכיות של צ'רלי 2019. באדיבות פורום פילםהמלאכיות של צ'רלי 2019. באדיבות פורום פילם


הפקת סדרת אקשן עם נשים הייתה רדיקלית לזמנו, אך סילברמן הריח את הפוטנציאל ונתן לספלינג, המומחה לסדרות קלילות, להפיק אותה. סילברמן היה ידוע בחיבה לסדרות בכיכובן של בחורות צעירות ויפות, בעלות חזה גדול, שלובשות מעט, ולתסריטים מלאים ברמיזות מיניות. בתקופת כהונתו של סילברמן לא שודרה ב־ABC אף סדרה מבלי שבכל פרק הופיעה לפחות בחורה אחת בביקיני או בהלבשה תחתונה, או כשהיא יוצאת מהמקלחת עטופה במגבת.

את מהפכת הטלוויזיה של סילברמן, שהפכה את רשת ABC לפופולרית במיוחד אצל הקהל הצעיר באותה תקופה, אפשר היה לראות בסדרות כמו "שלושה בדירה אחת", בכיכובה של פצצת הסקס הבלונדינית סוזן סאמרס, “Fantasy Island" ו"ספינת האהבה" האקזוטיות, וכמובן "המלאכיות של צ'רלי" - סדרות שהביאו לכך שרשת ABC עקפה בשנות ה־70 את NBC ו־CBS והפכה לרשת הטלוויזיה המובילה באמריקה.

סילברמן אהב מאוד את הרעיון של הסדרה על שלוש בלשיות חתיכות. הוא לא אהב את התסריט של הפיילוט, אך כפי שהעיד בדיעבד בתוכנית תיעודית של “TV Guide": "הייתי משוכנע שיש לנו צוות פיצוצי של נשים צעירות. חשבתי שהן יכולות לקרוא את ספר הטלפונים וזה לא היה משנה דבר - הסדרה תהיה להיט".

לפתור תעלומות בביקיני

הסוגה המפוקפקת של “Jiggle TV" עתידה הייתה להמריא לגבהים חדשים בעשורים שיבואו, עם סדרות כמו "משמר המפרץ". אין ספק שפארה פוסט הייתה מודל לחיקוי עבור פמלה אנדרסון; אנדרסון אפילו הצטלמה לשער המגזין “Details" בשנות ה־90 בצילום שהוא מחווה לפוסטר המפורסם של פוסט בבגד הים האדום. מי שנפנפו במונח “Jiggle TV" טענו שהטלוויזיה נהייתה פורנוגרפית וניסו לגייס כל מי שנדבק בפאניקה המוסרית שבשנות ה־70 הפכה את הפורנו לאויב הציבור מספר אחת. "טיים מגזין" אפילו קרא לסדרה "פורנו לכל המשפחה".

הבהלה בשנות ה־70 מפורנוגרפיה לא הייתה חסרת בסיס. היא נבעה מכניסת הפורנוגרפיה (האמיתית, לא הטלוויזיונית המדומה) למיינסטרים האמריקאי בתחילת אותו עשור. כל מי שראה את "לילות בוגי", יודע ששנות ה־70 היו שנות הפורנו. השנים שבין 1969 ל־1984 נחשבות לתור הזהב של הפורנוגרפיה הקולנועית. הפורנו האמריקאי הגיע לאיזשהו שיא ב־1972, עת עלה למסכים "גרון עמוק", סרט הפורנו המפורסם והרווחי ביותר בהיסטוריה (הווידיאו טרם הומצא, ומי שרצה לצפות בסרט כחול, הלך לקולנוע).

"גרון עמוק" נרשם כאחת התופעות התרבותיות המשמעותיות של שנות ה־70 בכך שהטיס את הפורנוגרפיה מאולמות חשוכים ומפוקפקים למרכז הדיון הציבורי. הוא היה אחד הסרטים הכחולים הראשונים באורך מלא וחלוצי בתחום התסריט וערכי ההפקה - אך הוא לא ייזכר בגלל אלה אלא בגלל הפופולריות חסרת התקדים שלו. בזכות כתבה בת חמישה עמודים ב"ניו יורק טיימס" שהכריזה שהפורנו הפך מבזוי לשיק, ובזכות סלבס כמו ג'וני קרסון, ברברה וולטרס, מרטין סקורסזה, טרומן קפוטה ואפילו ג'קי קנדי־אונאסיס - האישה המשפיעה ביותר של התקופה - שעמדו בתור כדי לצפות בו. שם הסרט היה כל כך מוכר, עד שעיתון ה"וושינגטון פוסט" כינה את מקור המידע החשאי בפרשת ווטרגייט על שם הסרט.

אבל אף שכל המי ומי, וגם מרבית העם, הלכו לראות את הסרט, היו לו מתנגדים חריפים. "גרון עמוק" יצא במהלך הגל השני של הפמיניזם, וזכה למתקפה חריפה מצד פעילות למען זכויות נשים מחד ומהימין הדתי מאידך. נשים זועמות וקבוצות נוצריות הפגינו נגדו, וממשל ניקסון לא יכול היה להרשות לעצמו להתעלם. בהוראתו של ניקסון פשטה המשטרה על בתי קולנוע ברחבי ארצות הברית, החרימה עותקים של הסרט וקנסה את המקרינים.


המלאכיות של צ'רלי 2019. באדיבות פורום פילםהמלאכיות של צ'רלי 2019. באדיבות פורום פילם


במשפט ראווה שהתקיים ב־1975, ושם לעצמו למטרה לחסל את תעשיית הפורנו כולה, הואשמו 117 אנשים שהיו מעורבים בהפקת "גרון עמוק" בקשירת קשר להפצת תועבה בין מדינות. המשפט כמובן לא הצליח לחסל את תעשיית הפורנו, שידעה עוד כמה שנים טובות. במחצית השנייה של שנות ה־70 ה"פורנו שיק", כפי שכינה זאת ראלף בלומנטל ב"ניו יורק טיימס", המשיך לשגשג, למרות הפאניקה המוסרית שהוא זרע בפלגים נרחבים של העם האמריקאי.

המחשופים והביקיני של כוכבות "המלאכיות של צ'רלי" כמובן היו רחוקים שנות אור מהאקטים של לינדה לאבלייס ב"גרון עמוק", אך בעלי אינטרסים, כמו ראשי NBC, מיהרו לנצל לטובתם את הפאניקה של אלה שחששו כי ציצים קופצים בטלוויזיה סופם להחריב את המוסר הקולקטיבי ולהשמיד את הציוויליזציה.

המונח “Jiggle TV" שהם טבעו סימן סדרות כמו "המלאכיות של צ'רלי" באות קין. ואף על פי שחלק מכוכבות הסדרה, בייחוד ג'קלין סמית, חשבו ששלוש נשים שנלחמות בפשע זה דווקא קונספט מאוד פמיניסטי, האקטיביסטיות הפמיניסטיות של התקופה לא כל כך הסכימו איתן. היו פמיניסטיות שהשוו את צ'רלי והמלאכיות שלו לסרסור והזונות שלו, ותהו למה המלאכיות לא יכולות לפתור תעלומות בבגדים פחות פרובוקטיביים. התשובה הייתה פשוטה: כי הבגדים שהכוכבות לבשו (או לא לבשו) היו סוד ההצלחה של הסדרה. אחד הציטוטים המפורסמים של פוסט הוא: "כשהסדרה הייתה במקום השלישי (בטבלת הרייטינג - ד"ק) הנחתי שזה בגלל המשחק שלנו. כשהיא הגיעה למקום הראשון, החלטתי שזה מוכרח להיות משום שאנחנו לא לובשות חזיות".

הביקורות הפמיניסטיות וגם טרוניות המבקרים לא הזיזו להפקה כהוא זה. הסדרה שודרה כל עוד היא הביאה רייטינג מספק. ברגע שהיא הפסיקה, ניסו להציל אותה בעזרת הבאת מלאכיות חדשות שיחליפו את הישנות. וכשגם זה לא עזר, היא ירדה. אך זאת לא הייתה המילה האחרונה של המלאכיות.

לסמן וי על במאית אישה

בשנת 2000 - כמעט 20 שנה אחרי שהסדרה המקורית ירדה מהמסך - זכתה "המלאכיות של צ'רלי" לרימייק קולנועי מודע לעצמו, בכיכובן של קמרון דיאז, לוסי לו ודרו ברימור, כשהן נעזרות בכישוריו הקומיים של ביל מארי.

הסרט שילב קומדיה, אקשן מרשים ואת קמרון דיאז בתחתונים/ביקיני וקיבל ביקורות מעורבות. אף שהוא נעשה בקריצה, רבות מהסצינות כנראה היו נחשבות לסקסיסטיות ולא תקינות פוליטית בימינו. כעבור שלוש שנים חזרו דיאז, לו וברימור בסרט המשך בשם "המלאכיות של צ'רלי: בהילוך גבוה". בשניהם החיה ג'ון פורסיית' את תפקיד הקריינות שלו בתור צ'רלי. למרבה הצער הוא לא יכול היה לעשות זאת גם בסרט החדש, כי הוא נפטר ב־2010.



ב־2011 עלה ברשת ABC ריבוט טלוויזיוני, עם דרו ברימור בתור אחת המפיקות. הסדרה החדשה, בכיכובן של שלוש יפהפיות לא מאוד מוכרות, הייתה כישלון קולוסאלי עם רייטינג ברצפה. בסך הכל צולמו שמונה פרקים, ומתוכם שודרו רק שבעה. כבר אחרי ארבעה פרקים קיבלה ההפקה הודעה על דבר ביטולה של הסדרה.

אבל העולם טרם התייאש מהמלאכיות. ההחלטה להפיק סרט המשך לזיכיון פרובלמטי כזה בימינו היא די מפתיעה ולגמרי לא מובנת מאליה. מי שחש נוסטלגיה ל"מלאכיות של צ'רלי" הוא רחוק מהגיל של מי שילך לראות את הסרט החדש בקולנוע. אך בהוליווד בכל זאת החליטו שזה רעיון טוב וחיפשו דרכים לעשות את זה נכון לדור החדש. כפי שרבים מציינים בתקופה האחרונה, לא מספיק לשנות את הייצוגים של נשים בסרטי קולנוע - צריך לדאוג לכך שנשים יאיישו תפקידי מפתח ועמדות כוח מאחורי המצלמה. בדיון הזה סימן "המלאכיות של צ'רלי" החדש וי, עם במאית אישה. השחקנית/במאית/תסריטאית/מפיקה אליזבת בנקס, שביימה את שני הסרטים הראשונים בסדרת "פיץ' פרפקט", נבחרה להוביל את הסרט החדש. היא ביימה אותו, חתומה על התסריט וגם משחקת בו (לא בתור אחת המלאכיות, חלילה, היא בכל זאת בת 45). בנקס כמובן בוחרת לראות את המסורת של "המלאכיות של צ'רלי" מהזווית המעצימה, לא המנצלת. "'המלאכיות של צ'רלי' מבחינתי הוא אחד המותגים הראשונים החוגגים את האישה המועצמת, מאז שהסדרה עלתה לראשונה בשנות ה־70", אמרה בראיון לקידום הסרט.



את המלאכיות החדשות, כאמור, מגלמות קריסטן סטיוארט, נעמי סקוט ואלה בלינסקה. סטיוארט ("דמדומים"), המפורסמת והמבוגרת שבחבורה, מביאה לשלישייה לסבו־שיק, וגם יושבת על משבצת הנזילות הג'נדרית בתור אישה שמגדירה את עצמה כדו־מינית וניהלה לא מעט רומנים מתוקשרים עם גברים ונשים. סקוט ובלינסקה האנגליות סוגרות את פינת הגיוון האתני. סקוט, שגילמה את הנסיכה האקזוטית יסמין בגרסה החדשה של "אלאדין", נולדה בלונדון לאב בריטי ולאם ילידת אוגנדה ממוצא הודי. בלינסקה היא בתה של השפית/סלב/דוגמנית־בדימוס האנגלייה השחורה ממוצא ג'מייקני, לורן פסקל.

מעבר לליהוק, בנקס עשתה ככל יכולתה כדי לא ליפול לפחים שזיכיון כמו "המלאכיות של צ'רלי" עלול לטמון לה. "היה לי חשוב לעשות סרט על נשים שעובדות ביחד ותומכות זו בזו, ולא לעשות סרט על ההסתבכויות הרומנטיות שלהן או על כך שהן לא מתקשרות מספיק לאמהות שלהן", היא אמרה ל"אנטרטיינמנט וויקלי". "כשאני בעבודה, אני לא מדברת על הדברים האלה. אני מתרכזת בעבודה שלי. הרגשתי שזה חשוב לעשות את זה בשביל המלאכיות, להתייחס אליהן בכבוד שמערך הכישורים שלהן דורש".

...