אבו ורדה משחק את ג'ורג', בעל מכולת שנלקח במפתיע מהדלפק כדי להצטלם בסרט של במאי אנגלי על הוריו ששהו כאן בתקופת המנדט. התפקיד בא לאבו ורדה אחרי שלל דמויות ערביות שגילם בקולנוע ובטלוויזיה, במקביל לתפקידי יהודים, כולל עמרם הבולדוג ב"הבורר" והמפכ"ל ב"תמרות עשן". "זה נראה כמו שיתוף פעולה, אבל יש מגמה של ריחוק, שרק שהולכת ומתרחבת", הוא מתריע.
בתיאטרון, אבו ורדה (66), חיפאי מזה שנים רבות, שומר אמונים לתיאטרון חיפה, אם כי לא במלוא התנופה. "די לי פעם בשנתיים־שלוש בתפקיד חדש כמו התפקיד המשני שאני מגלם בקומדיה המצליחה 'יש רופא באולם?'", הוא אומר. "זאת, במקביל להצגות בערבית כמו 'הקומיקאים' של ניל סיימון, שבה אני משחק כעת עם מכרם ח'ורי בתיאטרון אל־מאג'ד הקטנצ'יק בחיפה".
הופעתו של אבו ורדה בתיאטרון הצנוע הזה לא משכיחה ממנו את החוויה המאכזבת בתיאטרון אל־מידאן הערבי, שב־1994 היה בין מייסדיו ומנהלו הראשון. מאז פרישתו מניהולו אחרי חמש שנים, כשהבין שלא יוכל לממש את חזונו האמנותי, הוא משקיף מהצד בדאגה על הטלטלות שעוברות עליו ופוסק: "בהחלט יש מקום לתיאטרון שפונה לאוכלוסייה הערבית בארץ. אני לא מצליח להבין מדוע עינם של אנשים במשרד התרבות צרה בתיאטרון החשוב הזה, תוך התעלמות מהצורך בחיים רב־תרבותיים".
אבו ורדה, שחקן מחונן שלא מזוהה כמדליק מדורות, חרג ממנהגו לפני שנתיים בטקס של אמ"י, שבו היה בין הזוכים בפרס מפעל חיים. "הגעתי לטקס, אבל לפני הענקת הפרס יצאתי החוצה כשהתברר לי שהשרה רגב באולם", הוא משחזר. "נעם סמל קיבל את הפרס בשמי. אם הייתי יודע מראש שמירי רגב תהיה בטקס, לא הייתי מגיע אליו בכלל".
ובחזרה לסרט "המתים של יפו", שבו מגיע אבו ורדה לאחת מפסגות הקריירה שלו: "הייתה לי חוויה בלתי רגילה לעבוד לראשונה עם הבמאי רם לוי, איש מקצוע מעולה, ששיתוף הפעולה בסרט שלו בין יהודים וערבים מהווה נקודת אור בעשייה התרבותית. בנוסף, נהניתי לחזור ולשחק עם סלים דאו, חבר שלי מאז שלמדנו יחד בבית צבי, ואחד שתמיד מצליח להצחיק אותי. בנוסף, אני רוצה לציין את רובא בלאל־עספור (כוכבת הסרט 'סופת חול', י. ב"א), שחקנית מצוינת עם נוכחות מיוחדת על המסך. כאן היא ריטה, אשתו הצעירה של ג'ורג', ובמקביל שיחקתי את אביה בהצגת 'ההודאה' בתיאטרון יפו. צירוף מקרים די מוזר".
התרעות פיקוד העורף