היא לא הייתה שנונה כמו "הרומן שלי עם אנני" של וודי אלן; היא לא הייתה אינטליגנטית כמו "כשהארי פגש את סאלי"; היא לא הייתה פורצת דרך כמו "זה קרה לילה אחד" של פרנק קפרה; והיא לא הייתה וולגרית כמו "משתגעים על מרי". אך עם רווח משוער של 464 מיליון דולר, "אישה יפה" הפכה לאחת הקומדיות הרומנטיות המצליחות, האהובות והזכורות ביותר בהיסטוריה של הקולנוע. החודש מלאו 30 שנה לצאתה לאוויר העולם, ונראה שגם מי שלא ראה אותה - שמע עליה ויודע להגיד עליה דבר או שניים.

הסרט, שהופק על ידי סרטי טאצ'סטון שהייתה שייכת לחברת דיסני, סיפר את סיפורה של יצאנית בשם ויויאן, שבשבוע אחד היטשטש הקו המפריד בין חייה המקצועיים לחייה האישיים והפך לכדי פנטזיה רומנטית קפיטליסטית, שבה איש עסקים מיליונר בשם אדוארד הופך לנסיך החלומות.

מדובר בהכלאה של סיפור סינדרלה עם המיתוס של פיגמליון, שהפך בידי ג'ורג' ברנרד שו למחזה מפורסם ואחר כך למחזמר ולסרט "גברתי הנאווה". הבסיס העלילתי שעל פיו גבר עשיר שאיבד את דרכו מוצא משמעות בין זרועותיה של אישה ממעמד נמוך, שמלמדת אותו מה באמת חשוב בחיים; שירת סרטים רבים משחר ההיסטוריה ההוליוודית. בימינו אי אפשר שלא לסלוד מריח הפריבילגיה הגברית הלבנה שמדיף ריצ'רד גיר בסרט, ובכל זאת, אף אדם שפוי שנתקל ב"אישה יפה" בזפזופ לילי מקרי לא יעביר ערוץ.

"אישה יפה", או "Pretty Woman" באנגלית (הסרט קיבל את שמו מלהיט הסיקסטיז של רוי אורביסון, שמופיע בפסקול), היה ועודנו להיט, עד כדי כך שבשנה שעברה הוא עלה כמיוזיקל בברודוויי. מה שאין לגרסה הבימתית זה את האישה היפה עצמה: ג'וליה רוברטס - שהפכה לכוכבת הוליוודית ענקית בעקבות הסרט.

רוברטס אפילו הייתה מועמדת לאוסקר על תפקידה ב"אישה יפה", אך הפסידה לקתי בייטס על תפקידה ב"מיזרי". רוברטס זכתה בפרס השחקנית הטובה בטקס גלובוס הזהב, וכידוע, הפכה לשחקנית הרווחית ביותר בהוליווד של זמנה.

באשר להיסטריה סביב "אישה יפה", רוברטס אוהבת לספר איך ההצלחה לא עלתה לה לראש כי היא הייתה מחוץ לעיר כשהסרט יצא והתפוצץ. היא בדיוק צילמה סרט בעיירה קטנה, נידחת ומנותקת, והפסידה את כל החגיגה. לשמחתה, החגיגה נמשכה גם עם שובה, ותפקיד הפריצה שלה הביא לה הצלחה חסרת תקדים עבור אישה בהוליווד.
במשך שנות ה־90 והמחצית הראשונה של שנות ה־2000 הייתה רוברטס השחקנית שגרפה את הסכומים הגבוהים ביותר עבור סרט, אף על פי שעל תפקידה ב"אישה יפה" הרוויחה 300 אלף דולר בלבד.
ריצ'רד גיר, שגילם בסרט את אדוארד - המיליונר המציל את הזונה - כבר היה כוכב גדול לפני כן. גיר תפקד בתור אחד מסמלי הסקס הגדולים ביותר של הוליווד בשנות ה־80, והפך את השיער הכסוף לסמל של תחכום גברי סקסי שנים לפני ג'ורג' קלוני (שערו של גיר היה חום בפוסטר של "אישה יפה" אך מאפיר בסרט עצמו).

עבור גיר בן ה־40 "אישה יפה" היה כמעט קאמבק. השחקן פרץ לתודעה בסוף שנות ה־70 עם "ימים ברקיע" של טרנס מאליק, וידע הצלחה ענקית בתחילת שנות ה־80 עם סרטים כמו "קצין וג'נטלמן" ו"ג'יגולו אמריקאי". ג'וליה רוברטס, לעומת זאת, הייתה בת 22 כשהצטלמה ל"אישה יפה". היא אומנם הרשימה כבר בסרט ההתבגרות המקסים "מיסטיק פיצה", אך "מגנוליות מפלדה" - שעליו הייתה מועמדת לאוסקר לשחקנית המשנה - טרם יצא כשלוהקה לתפקיד ויויאן.

מדרמה אפלה לקומדיה קלילה

יש הטוענים שסוד ההצלחה של "אישה יפה" הוא הכימיה בין רוברטס לגיר. תשע שנים לאחר צאת "אישה יפה" השניים התאחדו עם הבמאי של "אישה יפה", גארי מרשל, בקומדיה הרומנטית "תפוס את הכלה". הסרט אומנם לא זכה להצלחה המסחררת של "אישה יפה", אבל הצליח לגמרי לא רע וגרף לא פחות מ־152 מיליון דולר בקופות באמריקה. מרשל נפטר ב־2016, אבל עד אז רוברטס תמיד שמחה להשתתף בסרטים שלו, במיוחד כי קיבלה צ'קים שמנים עליהם גם כשלא הייתה צריכה לעבוד קשה.

רוברטס הרוויחה 3 מיליון דולר על עבודה של ארבעה ימים בלבד, כשהשתתפה בסרטו האחרון של מרשל, הקומדיה הרומנטית "יום האם". זאת אחרי שב־2010 היא קיבלה את אותו סכום על הופעה של שש דקות בלבד בסרט אחר של מרשל, "יום האהבה".

ב־1990 ג'וליה רוברטס הייתה תגלית ענקית. מרבית מבקרי הקולנוע התאהבו בה, בכריזמה המתפרצת שלה, ברעמת השיער הסוררת שלה ובחיוכה הרחב. אבל חוץ מזה, מרבית הביקורות קטלו את "אישה יפה". הוא אומנם היה להיט קופתי, אבל מבחינת הביקורת הסרט נחשב לנחות מכל הבחינות. מבקרים גברים חשבו שהוא מטופש - ביקורת שתמיד מושמעת נגד ז'אנר הקומדיה הרומנטית, שהוא כמובן ז'אנר "נשי".

אישה יפה  (צילום: באדיבות yes)אישה יפה (צילום: באדיבות yes)

מבקרות נשים, לעומת זאת, יצאו נגד "המבט הגברי" של הסרט - כשהכוונה למושג הפמיניסטי שטבעה תיאורטיקנית הקולנוע הפמיניסטית לורה מאלווי בשנות ה־70. הדרך שבה "אישה יפה", כמו מרבית התוצרת ההוליוודית, מתארת את העולם מנקודת מבט זכרית, המציגה נשים כאובייקט לעונג גברי ותו לא, כמובן מועצמת על ידי העובדה שוויויאן היא זונה. ועוד יותר על ידי העובדה שבחלק מהסצינות בסרט, וגם בפוסטר המפורסם, גופה של ויויאן אינו של רוברטס אלא של כפילת־גוף בשם שלי מישל.

מעבר לכך, הרבה נשים לא אהבו את הדרך המתייפייפת והלא־ריאליסטית שבה הסרט מציג את נושא הזנות, כולל מיצובה של ויויאן בתור הגלגול המודרני של קלישאת "הזונה בעלת לב הזהב".

הנושא הזה עוד יותר הרגיז, כאשר התגלה שבתכנון המקורי "אישה יפה" בכלל לא היה אמור להיות קומדיה רומנטית אלא דרמה חברתית אפלה ומטרידה על הזנות בלוס אנג'לס בסוף שנות ה־80. אולפני דיסני וגארי מרשל הפכו את התסריט האפל המקורי לקומדיה רומנטית קלילה, על מנת להגדיל את הרווחים של כל הנוגעים בדבר.

ראיון משותף NBC (צילום: צילום מסך)ראיון משותף NBC (צילום: צילום מסך)

השם המקורי של הפרויקט היה "3,000", כשהכוונה לסכום הדולרי שאדוארד מעביר לוויויאן תמורת שירותיה, אך המפיק ג'פרי קצנברג, שהיה בזמנו מנכ"ל אולפני דיסני, התעקש שהדרמה האפלה תהפוך לאגדה מודרנית ולסיפור אהבה, והתסריט נכתב מחדש.

בגרסה המקורית ויויאן הייתה אמורה להיות נרקומנית. על פי התסריט המקורי, אדוארד הציע לה 2,000 דולר עבור השבוע, אבל היא הצליחה להעלות את הסכום ל־3,000 בתנאי שלא תעשן קראק במהלכו. חלק מהתכונות של ויויאן שההפקה לא אהבה הועברו לדמותה של חברתה, קיט (לורה סן ג'קומו).

חלק מהסצינות שנחתכו בעריכה נכנסו כבונוסים בגרסת ה־DVD שיצאה לכבוד יום ההולדת ה־15 של הסרט, אחרות שונו עוד בשלב התסריט. הסצינה שבה פורץ ריצ'רד גיר לחדר האמבטיה ומוצא את רוברטס מעבירה חוט דנטלי בין שיניה, למשל, הייתה במקור סצינה שבה הוא תופס אותה עושה סמים.

גם הסוף של הסרט בתסריט המקורי היה שונה מאוד. במקור ויויאן ואדוארד לא התאהבו ולא נהיו זוג. בסוף השבוע דרכיהם נפרדו, וויויאן חזרה לרחובות. "בסוף התסריט המקורי הדמות של ריצ'רד זרקה את הדמות שלי מהאוטו, זרקה עליה את הכסף ונסעה משם", סיפרה רוברטס בראיון האיחוד שלה עם יתר כוכבי הסרט ועם מרשל, שרשת NBC שידרה ב־2015 לכבוד יום ההולדת ה־25 של הסרט.


להתאהב בכסף

בשנים האחרונות אפשר להבחין בגל של רהביליטציה לתדמית של "אישה יפה". יותר ויותר קולות באים לטעון ש"אישה יפה" הוא הרבה יותר מגילטי פלז'ר. במבט לאחור ומפרספקטיבה של 30 שנה, הסרט מתחיל לתפוס מקום כיצירה לגיטימית שמעלה שאלות רציניות בנושאים כמו מגדר, סקס, כסף, מעמד, כוח והקשר ביניהם.

צריך לזכור שהסרט הופק בסוף שנות ה־80 - העשור שבו הכסף דיבר בארצות הברית יותר מבכל תקופה אחרת. הכסף של אדוארד מגשים לא רק את הפנטזיות שלו אלא גם את שלה. כסף הוא אפרודיזיאק משמעותי עבור נשים באין ספור סרטים - לפני ואחרי "אישה יפה". מ"סינדרלה" ועד "חמישים גוונים של אפור" נשים התאהבו בגברים עם כסף.

ג'וליה רוברטס (צילום: רויטרס)ג'וליה רוברטס (צילום: רויטרס)

מעבר לרומנטיקה, סביר להניח שהסצינה שנגעה בהכי הרבה נשים בסרט היא מונטאז' השופינג הבלתי נשכח. בעזרת סכום כסף מטורלל שמוציא אדוארד המיליונר, יוצאת ויויאן להגשים את חלומן של מרבית הנשים: מסע שופינג חסר מעצורים במיטב מותגי־העל של רודיאו דרייב בבוורלי הילס. על הדרך ויויאן גם נוקמת את נקמתה בחנות שסירבה לקבל אותה כשהיא הייתה לבושה בבגדי הזונה שלה.
יחידת הספרות האקדמית של הוצאת הספרים הבריטית בלומסברי הוציאה ב־2016 את הספר "תיאוריה קולנועית פמיניסטית ואישה יפה", מאת מארי רוטי - ספר העיון הראשון המוקדש כולו ל"אישה יפה". רוטי הפינית היא פרופסור למגדר באוניברסיטת טורונטו, והיא יוצאת בספרה נגד הביטול האוטומטי של "אישה יפה" ושל ז'אנר הקומדיות הרומנטיות בכלל.

"יש משהו מפוקפק בדרך שבה החברה שלנו מזלזלת באופן קבוע בקומדיות רומנטיות - ז'אנר המקושר באופן ספציפי לנשים ולנשיות", היא כותבת. רוטי מבקשת לפתח דיון מעמיק יותר סביב השמרנות האידיאולוגית של הקומדיה הרומנטית וההשפעה לכאורה שלה על הקהל הנשי. את "אישה יפה" רואה רוטי כמבשר של כמה מהנושאים העיקריים שבו דן הגל השלישי של הפמיניזם או הפוסט־פמיניזם.
"'אישה יפה', כמו קומדיות רומנטיות מאוחרות יותר, הוא נושא מחקר מורכב באופן מפתיע, מכיוון שהוא מהלך על חבל דק שבין תמות מיושנות ואנטי־פמיניסטיות בפוטנציה לבין תמות פרוגרסיביות ופמיניסטיות בפוטנציה", היא כותבת. היא לא טוענת ש"אישה יפה" הוא סרט מעולה, אבל היא כן אומרת שהוא לא כל כך חד־ממדי כמו שנהוג לחשוב.

"בעוד העלילה הרומנטית של 'אישה יפה' היא מסורתית", היא כותבת, "ויויאן מוצגת כעצמאית, דעתנית, אסרטיבית מבחינה מינית ומתריסה באופן גלוי נגד קונבנציות חברתיות דומיננטיות".

רוטי נזכרת בספרה כיצד גם מבקרי הקולנוע וגם אנשי האקדמיה של שנות ה־90 קטלו את "אישה יפה" בזמן אמת. בזמנו הוא נחשב לתוצר קולנועי ירוד, שמקדם דעות מיושנות וחשוכות. הדרך שבה הסרט מציג תפקידי מגדר וזנות, כמו גם הגלוריפיקציה שהוא עושה לקפיטליזם ולצרכנות, הרתיחו את המבקרים. רוטי, כאמור, טוענת שזה יותר מורכב מזה. היא רואה את "אישה יפה" כטקסט פוסט־פמיניסטי אייקוני המכיל אלמנטים פמיניסטיים ואלמנטים אנטי־פמיניסטיים כאחד. לטענתה, האלמנטים השמרניים והאלמנטים המעצימים דרים בו בכפיפה אחת.

ריצ'ארד גיר (צילום: רויטרס)ריצ'ארד גיר (צילום: רויטרס)

בין היתר מזהה רוטי בסרט אמירות פמיניסטיות חזקות, כמו למשל כשוויויאן אומרת לאדוארד: "אני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה, בייבי, אני לא אבודה". או הסצינה בסוף הסרט, שבמהלכה אדוארד שואל את ויויאן מה קורה אחרי שהוא מציל אותה, והיא עונה: "היא מצילה אותו מיד בחזרה". ובאמת במעין נרטיב פיגמליון מהופך, אדוארד עובר תהליך ומשתנה בשביל האהבה לא פחות מוויויאן.

לדעתה של רוטי, הסרט גם מציג סקס ורומנטיקה בדרך די מתקדמת, כמו למשל בטענתה שבעצם ויויאן ואדוארד דומים זה לזה יותר מכפי שזה נראה. כמו בציטוט המפורסם מהסרט - שניהם "דופקים אנשים בשביל כסף". רוטי מוצאת בספרה עוד שורה ארוכה של מוטיבים פמיניסטיים ב"אישה יפה", שאולי לא היו בולטים לעין בצפייה הניינטיזית הראשונה. וכמו הרבה חוקרות קולנוע פמיניסטיות מהדור החדש, גם רוטי מציינת שהזלזול האינהרנטי בקומדיות רומנטיות מעיד בראש ובראשונה על זלזול בקהל היעד של אותם סרטים - נשים.

רוטי טוענת בספרה כי מבקרי הקולנוע ואנשי האקדמיה שכתבו על "אישה יפה" בזמן אמת, התנשאו בטקסטים שלהם על קהל הצופות של הסרט. "אפשר לומר", היא כותבת, "שהטון המטיפני של מבקרים כמו קלוד סמית והארווי רוי גרינברג - טון שמתאר את הנשים הצופות בסרט כמפגרות פאסיביות העוברות שטיפת מוח פטריארכלית - הוא יותר מעליב מהתוכן של 'אישה יפה'".


קרקע מבלבלת של מיניות

נשים רבות שואלות את עצמן על "אישה יפה" ועל קומדיות רומנטיות וצ'יק־פליקס באופן כללי - למה אני כל כך אוהבת את הסרטים האלה? למה אני נהנית לראות אותם שוב ושוב, ומה זה אומר עליי? "נדמה שסטודנטיות שנרשמות לקורסים שלי לתואר ראשון על תיאוריה קולנועית פמיניסטית עושות זאת על מנת לשים סוף לאמביוולנטיות שלהן כלפי סרטים כמו 'אישה יפה'", מוסיפה רוטי.

"'למה אני לא יכולה להפסיק לצפות בסרטים האלה?' - זאת שאלה שסטודנטיות הרבה פעמים מעלות בתחילת הסמסטר, לפעמים בדרגה של הלקאה עצמית, כאילו שבזה שהן אוהבות קומדיות רומנטיות הן מפירות את הפוליטיקה הפמיניסטית שלהן. עד סוף הסמסטר הן מבינות שאם הן מבולבלות, זה לא משום שהן לא מצליחות לחשוב בבהירות, ובטח שלא משום שהן פמיניסטיות רעות, אלא משום שקומדיות רומנטיות הן לעתים קרובות קרקע מבלבלת מיסודה של מגדר ומיניות".  

גם הסופרת וחוקרת התרבות האמריקאית רוקסן גיי, החתומה על אסופת המאמרים "פמיניסטית רעה" שהייתה רב־מכר בארצות הברית, רואה ב"אישה יפה" יצירה פמיניסטית. הסימן האולטימטיבי לכך מבחינתה הוא הסצינה שבה ויויאן ואדוארד רבים, אחרי שאדוארד סיפר לעורך הדין הסליזי שלו (ג'ייסון אלכסנדר מ"סיינפלד") שויויאן היא למעשה זונה שהוא אסף ברחוב. ויויאן צורחת על אדוארד: "אתה חושב שאתה יכול פשוט להעביר אותי לחברים שלך? אני לא הצעצוע שלך!". בהמשך המריבה היא מבהירה לו שגם אם היא זונה, היא זאת שמחליטה: היא מחליטה מתי ועם מי. גיי רואה בזה עמדה נשית מעצימה.

באשר לביקורות ש"אישה יפה" קיבל כסרט נחות אמרה גיי: "אנשים מתייחסים לדברים שנשים אוהבות כקלי דעת. בסופו של דבר מדובר במיזוגיניות, כרגיל, כי נשים הן הקהל העיקרי של קומדיות רומנטיות, וכל מה שנשים אוהבות נחשב לחסר ערך".

אישה יפה (צילום: באדיבות yes)אישה יפה (צילום: באדיבות yes)

עברו 30 שנה, תפיסות משתנות, וגם ג'וליה רוברטס כמובן רואה היום את הבעייתיות של "אישה יפה". "אני לא חושבת שאפשר היה להפיק את הסרט הזה בימינו", אמרה רוברטס בשנה שעברה בראיון ל"גרדיאן" הבריטי. "יש בו כל כך הרבה דברים שיכולים לפוצץ את הבלון, אבל זה לא מפחית מההנאה של אנשים ממנו".

באותו ראיון נתנה רוברטס את הקרדיט על כך שקיבלה את התפקיד ליד המזל. כידוע, רוברטס לוהקה לתפקיד ויויאן ב"אישה יפה" לאחר שאין ספור שחקניות אחרות לא עברו את האודישן או סירבו לתפקיד בטענה שהתסריט משפיל וסקסיסטי. "הם מכרו אותו בתור אגדה רומנטית כשלמעשה זה סיפור על זונה שהופכת לליידי בזכות הכסף של גבר עשיר ובעל כוח", אמרה השחקנית דריל האנה שסירבה לבצע את התפקיד. "אני חושבת שזה סרט שמשפיל את כל המין הנשי".

גארי מרשל רצה את קארן אלן ("אינדיאנה ג'ונס") או את מג ראיין, אך שתיהן סירבו. בין השחקניות ששמן עלה בהקשר היו קים בייסינגר, מישל פייפר, שרון סטון, ג'ניפר ג'ייסון לי, קלי מקגיליס, סנדרה בולוק, רוזאנה ארקט, ברוק שילדס, ברידג'ט פונדה, קרי פישר, אמה תומפסון, ג'ואן קיוזק, מלני גריפית, ג'יימי לי קרטיס, קתלין טרנר, דברה ווינגר, בו דרק, אומה תורמן, שרה ג'סיקה פארקר, ג'ינה דייוויס, מדונה, הת'ר לוקליר, ג'ניפר קונלי, אליזבת שו, קריסטין דייוויס, דיאן ליין, מולי רינגוולד ואחרות.

וינונה ריידר עשתה אודישן לתפקיד אך לא קיבלה אותו כי הייתה צעירה מדי. את אותו הדבר אומרים גם על דרו ברימור. "זה לא מדד לכישרון, בטח שלא בהתחלה", אמרה רוברטס ל"גרדיאן" על כך שהיא זו שזכתה בסופו של דבר בתפקיד. "זה מדד למזל, וליכולת להיות דרוכה וערנית מספיק כדי להצליח לעשות משהו עם המזל הזה".