"יש שקמים בבוקר כדי לכאוב": איש האקדמיה אמיר חצרוני מוכר כפרובוקטור בלתי נלאה, הנוהג להתקיף את ישראל מעל כל במה מזדמנת, בארץ ובחו"ל. הוא יוצא חוצץ נגד הגיוס לצה"ל ונגד הבאת ילדים לעולם, וגם מחולל שערוריות סדרתי באולפני טלוויזיה, מהם נזרק לא פעם. היעדרה של המעטפת הצעקנית הזו, העוטפת את אישיותו המתוסבכת של הפרופסור מהסרט "אמיר חצרוני: תיאור מקרה", סרטו התיעודי של הבמאי יוסי שטרנגר, מייתר אותו במידת מה. לא די במנטרת ה-"אני סלב-על", שעליה חוזר שוב ושוב גיבור העלילה, כדי לספק הצדקה לסרט.

בטרם נצלול אל תהפוכותיו, כמה מילים על כוכבו ועל מי שהביאו אל המסך. חצרוני בן ה-52, הוא פרופסור לתקשורת באוניברסיטת קוץ' באיסטנבול, שם יש לו, כפי שפורסם, אהובה מוסלמית. בעבר שימש כמרצה במכללה האקדמית יזרעאל ובאוניברסיטת אריאל, שם זכה בפרופסורה שלו, אך תוך שנים אחדות נבעט החוצה ברעש גדול. שפרנגר, מי שהביאו אל המסך, הוא במאי תל-אביבי בוגר בית ספר "מנשר" לאמנות, שלמד גם פסיכולוגיה, מה שאולי סייע לו בצילומים עם חצרוני. בחו"ל הוא קורא לעצמו ג'וזפה.
 
פתיחת הסרט מסתורית. במקום מגוריו הפסטרולי של חצרוני בכרמי-יוסף, עולה צלצול מפעמונים המחוברים לסוס צעצוע. בסצינה זו, נשמע קולו של חצרוני ככקורא קטע יומן מגיל 15, שאולי מסביר את האיש שנהפך לימים. "יש אנשים שקמים כל בוקר בשביל לשמוח בזמן שאחרים קמים עצובים", הוא קורא ממנו וממשיך "יש שקמים בשביל להכאיב ויש שקמים בשביל לכאוב".
 
נראה כי הפרופסור לא מוצא את עצמו גם מבחינה מקצועית. באחת הסצינות, הוא נראה, שיער הגולש על כתפיו, לבוש בחולצה ארוכת שרוולים ומקומטת, כשהוא מרצה לפני תלמידים בחו"ל. הוא מציג את עצמו כמי ששימש מרצה מבריטניה ועד סין, אך החיים הללו אינם מענייינים אותו. "אני חי על הרזרבות מבחינה אקדמית", הוא מתוודה. 

בהמשך, אנו נחשפים כקוראים למערכת היחסים של הכוכב. באחת מהסצינות הראשונות, עונה חצרוני לטלפון הנייד שלו ומשוחח עם אלמונית, אותה הוא מכנה:"צ'וקי". בהמשך, היא מתגלה כגיבורת המשנה. "התמונה קיבלה למעלה מ-1000 לייקים בזכותך, בגלל שאת יפה", מחמיא חצרוני בשיחה, אותו איש שנתפס לא אחת בהטחת עלבונות בנשים.

"אני אוהב נשים גבוהות, רזות, בעלות מראה אירופי, אם אפשר", הוא חושף. "ברבי ועוד 2-3 קילו. באידיאל, האשה שלי צריכה להיות מנכ"לית 'קשת'. כמובן, אסור שיהיו לה ילדים. הרי בגיל 40 פג תוקפן. אוהב לשלב עסקים עם רומנטיקה. בקיצור, צריך עוזרת אישית, שתדע לתכנן לי את הלו"ז. לא מעניין אותי שהיא תבשל פסטה פומודורו".

בסופו של דבר, נראים הפרופסר ובת זוגו במהלך ייעוץ זוגי. הוא ואותה אלמונית, שירין נופי בשמה המלא, עורכת דין חיפאית, ערבייה נוצרית, מגיעים לביקור סוער אצל היועץ. "סיימתי עם השקרן הזה", היא מטיחה ומוסיפה, "משחק גבר-גבר, אבל מלא בהצגות". לדברים אלו משיב חצרוני בתוקפנות: "תתחילי לדבר אלי כמו אל פרופסור ולא כמו לסמרטוט שלך. אני סלב ויש לי הצעות". בשלב זה בשיחה היא מתעצבנת. "לא מאשרת לך לשדר שום קטע איתי", אומרת, ונשמעת כפרקליטה המשמיעה נאום התובעת בפני הבמאי.

אמיר חצרוני, שירין נופי (צילום: ללא)אמיר חצרוני, שירין נופי (צילום: ללא)

בחלק אחר בסרט, חצרוני, שבע מאבקים והשפלות שספג אולפני טלוויזיה, מגיע עם ספרו "פיצוחים" לראיון אצל טל מן. "כמה צעיר, ככה פרופסור", היא מחמיאה. "כן, אני שומע את זה לא מעט", הוא מגיב ומספר על יצירתו, שגיבורה, נער בן 15 במשפחה מתפרקת, חולם לזכות בפרס נובל, או לפחות בפרס ישראל ואפילו לא נותנים לו לעלות כיתה.

חצרוני חושף את יחסיו המורכבים עם הוריו לא רק בספר שכתב. גם בסרט מתאר חצרוני במילים קשות, וטוען כי חשש להוציא את ספרו כל עוד הייתה בחיים. אך היא כבר מתה, וכך גם אביו. הבן היחיד נותר יחיד. לגמרי. ושפרנגר הבמאי תופס אותו מתייפח מרה על קברי הוריו. כאן עולה השאלה האם מדובר בצעד כן או בעוד הצגה של הפרופסור?

בסרט הזה אין סוף שמח. למעשה, לא יכול להיות. לקראת סיום, מתעצמת נגינת כלי המיתר בפס הקול היפה שעיצב יוסי רון, ואחרי הכיתוביות, מופיע צילום ילדות. אבא ואמא, מחייכים במבוכה, כשביניהם בנם הפעוט שמבטו מנותק. בצילום הבא, הילד כבר נער. על גופו חולצת שלום עכשיו. פתאום מתגלה שהייתה פוליטיקה בחייו של חצרוני. היכן היא הסתתרה לאורך כל סרט? בסוף, חוזרים אל מוטיב הילד הרכוב על סוס הנדנדה. לאן הוא דוהר? זאת לא נדע הפעם.