לפתע חלה תפנית דרמטית בעלילה עם הגיע הידיעה שסרט הביכורים שלה, "נעורים", התקבל לפסטיבל קאן היוקרתי, לא פחות ולא יותר. אתם בהלם? - שתו מים והירגעו. לפניכם העובדות לאשורן. הסרט, שאורכו 30 דקות והופק כפרויקט סוף שנה ב', בבית הספר לקולנוע ולטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, באוניברסיטת תל-אביב, ישתתף בקאן בתחרות הסינפונדסיון, המוקדשת לדור העתיד של יוצרי הקולנוע. זו, אגב, תיערך הפעם במתכונת מקוונת מחמת גזרות הקורונה.
כשנדרשה אשתקד לחפש נושא לסרט הגמר, לא היה עליה לשבור את הראש כדי למצוא אותו. "עשיתי את הסרט בהשראת הסיפור האישי שלי", היא מעידה. "כלומר, אשה שמגלה את הגוף שלה מחדש לאחר תאונה ואיך שהיא מסוגלת להתאהב גם במצב הזה. עד המילה 'להתאהב' - הכל אמיתי בקשר אלי. להתאהב לא היה לי צורך, כי מאז לימודינו בסטודיו אני עם יהב. מי שמשחק את שיר, הפיזיותרפיסט שמטפל באור - התפקיד שלי - הוא יגאל ברנר, שלמד בסטודיו שנה מעלי".
בתפקיד האם, המטפלת באור הפצועה, עטרי מתברכת בריטה שוקרון, שחקנית גדולה מהחיים. "מדהים איך ריטה הסכימה לשחק בסרט-סטודנטים, שבחלקו הגדול צולם בכפר-עזה, מקיבוצי העוטף, הוא הקיבוץ של יהב, שפתח בנדיבות את שעריו בפנינו", עטרי נפעמת. "על רקע המצב הביטחוני דאז חששתי ששום שחקנית לא תסכים לבוא לשם. אז התברר, שהבת שלה עברה לקיבוץ הזה, לאחר שהחלה ללמד באזור. וואוו, איזה עולם קטן!"
"אני גפילטע פיש מעורב בסחוג", היא מעידה על עצמה בהומור, "הפולניות, מה שבא לי מאמא שלי, אביבה, אשת חינוך, היא חלק ממני בדיוק כמו התימניות, כיאה לבתו של יוסי עטרי, דוקטור להנדסה גרעינית, אחיהן של האחיות עטרי - יונה ושוש, עליהן השלום וגלי, תאריך ימים. לצד עיסוקו המדעי הוא שר מקסים. אומרים עלי שבאופי שלי יש בי המון מאמא שלי, אשה מאד תיאטרלית, שהשפיעה עלי המון, למרות שהיא לא מהתחום".
לדבריה, השירה הלכה אצלה תמיד עם משחק. כבר בגיל 15 כיכבה בראשון-לציון, עיר-הולדתה, בלהקת "קול ראשון" בתפקיד אניטה בהפקה מקומית של "סיפור הפרברים". "התפקיד הזה ממש שם אותי על הבמה ופתח אותי, מי שהייתה עד אז די חסרת ביטחון", מספרת עטרי. "בבת אחת השתחרר שם משהו".
כששרה בצבא בלהקת חיל החינוך, ידעה שהיא המשיכה מסורת משפחתית מפוארת, לאחר שדודתה, יונה עטרי, הייתה במחזור הראשון של להקת הנח"ל. לדבריה, שאבה עידוד מדודותיה המפורסמות. "הן היו באות אפילו להופעה הכי מצ'וקמקת שלי, גם אם הופעתי רק בתור עציץ בצד", היא מעידה. "אף פעם אל תתביישי בהיותך עטרי', הייתה אומרת לי שושקה (הקריינית המיתולוגית שוש עטרי, שהלכה לעולמה לפני תריסר שנים - י. ב-א), זכרונה לברכה".
מערכת יחסים מיוחדת הייתה לה עם יונה, בכורת האחיות עטרי, שנפטרה אשתקד: "כשהייתי נערה, יונה, שהייתה דודה נהדרת, שאלה אותי אם אני רוצה ללכת לעולם של האמנויות. כשהשבתי בחיוב, היא שיננה לי שבמקצוע הזה צריך לעבוד מאוד קשה. יונה, שהייתה מלאה תשוקה לתיאטרון גם בגיל מתקדם, הייתה המורה הפרטית שלי לקראת אודישנים ותמיד חיכתה לי עם עוגיות שידעה שאני אוהבת".
וגלי היא תמיד גלי. מי שמכיר אותה, יודע כמה שהיא מצחיקה מחוץ לבמה. "גלי ואני מדברות הרבה על מוזיקה, אבל תמיד זה מתגלגל בינינו להומור", מדליפה שי-לי. "אנחנו אוהבות לעשות אותם צחוקים, עם אותם מבטאים וגם חיקויים. אם היה קשה בתקופה הממושכת שבה הייתי מאושפזת לאחר התאונה, כשדודה גלי הייתה באה לבקר, היא הייתה מרימה אותי. אין עליה".
התרעות פיקוד העורף