אם רצונכם בהוכחה לכך שאדם אף פעם איננו יודע מה צופן לו הגורל, הרי היא לפניכם. לפני חמש שנים ראיינתי את שי-לי עטרי, זמרת צעירה ומקסימה לרגל הופעת אלבום הבכורה שלה. שוחחנו עליו, גם על קריירת המשחק המתפתחת שלה, אף לא שכחנו את המשפחה המפורסמת שממנה היא באה. וקולנוע? - יוק!

לפתע חלה תפנית דרמטית בעלילה עם הגיע הידיעה שסרט הביכורים שלה, "נעורים", התקבל לפסטיבל קאן היוקרתי, לא פחות ולא יותר. אתם בהלם? - שתו מים והירגעו. לפניכם העובדות לאשורן. הסרט, שאורכו 30 דקות והופק כפרויקט סוף שנה ב', בבית הספר לקולנוע ולטלוויזיה ע"ש סטיב טיש, באוניברסיטת תל-אביב, ישתתף בקאן בתחרות הסינפונדסיון, המוקדשת לדור העתיד של יוצרי הקולנוע. זו, אגב, תיערך הפעם במתכונת מקוונת מחמת גזרות הקורונה.

מה פתאום, שי-לי? - אני שואל את היוצרת המפתיעה, שביימה את הסרט בהנחייתה של מיה דרייפוס על-פי סיפורה האישי וגם מככבת בו.
"ב- 27.5.16, תאריך שלעולם לא אשכח וכחצי שנה לאחר הראיון שלנו, עברתי תאונת דרכים לא הרחק ממקום מגוריי ביפו. התעוררתי בבית חולים עם פגיעת ראש ועם פציעה ברגל שמאל. התנסיתי בלמעלה משנה של ניתוחים ולמשך זמן המרכז השיקומי 'רעות' הפך למעין בית שלי עד שהעמידו אותי חזרה על הרגליים, לאחר תקופה בכיסא-גלגלים ויכולתי ללכת מחדש".

והקריירה?
"באותה תקופה כמעט לא חשבתי עליה. למעשה, כדי להכיל את הסיטואציה כאילו נכנסתי לתוך קונכייה -  ואם שרתי, אז עם הפסנתר ב'רעות'. במשך זמן אמרו לי רופאים שאולי לא אוכל לחזור ללכת, ובעצם גם לא להופיע כזמרת. אז מה במקום? - תוך כדי צפייה שם בסרטים, כדי להעביר את הזמן, עם בעלי, יהב, שלמד איתי משחק בסטודיו ניסן נתיב, עלה בי הרעיון ללכת ללמוד קולנוע לאחר השיקום".

שי-לי עטרי ב''נעורים'' (צילום: עומר וייס)שי-לי עטרי ב''נעורים'' (צילום: עומר וייס)

בעצם, מדוע קולנוע?
"הקולנוע מאפשר לי לשלב דברים שאני אוהבת ובניגוד לזמרה, בעיסוק בו אני לא תלויה פיזית במצב הגוף שלי".

כשנדרשה אשתקד לחפש נושא לסרט הגמר, לא היה עליה לשבור את הראש כדי למצוא אותו. "עשיתי את הסרט בהשראת הסיפור האישי שלי", היא מעידה. "כלומר, אשה שמגלה את הגוף שלה מחדש לאחר תאונה ואיך שהיא מסוגלת להתאהב גם במצב הזה. עד המילה 'להתאהב' - הכל אמיתי בקשר אלי. להתאהב לא היה לי צורך, כי מאז לימודינו בסטודיו אני עם יהב. מי שמשחק את שיר,  הפיזיותרפיסט שמטפל באור - התפקיד שלי - הוא יגאל ברנר, שלמד בסטודיו שנה מעלי".

בתפקיד האם, המטפלת באור הפצועה, עטרי מתברכת בריטה שוקרון, שחקנית גדולה מהחיים. "מדהים איך ריטה הסכימה לשחק בסרט-סטודנטים, שבחלקו הגדול צולם בכפר-עזה, מקיבוצי העוטף, הוא הקיבוץ של יהב, שפתח בנדיבות את שעריו בפנינו", עטרי נפעמת. "על רקע המצב הביטחוני דאז חששתי ששום שחקנית לא תסכים לבוא לשם. אז התברר, שהבת שלה עברה לקיבוץ הזה, לאחר שהחלה ללמד באזור. וואוו, איזה עולם קטן!"

והחשיפה, הגם שבסרט את לא לגמרי משחקת את עצמך?
"כבמאית הסרט, הייתה לי שליטה על מה שנחשף. ייתכן שהייתי מרגישה יותר חשופה אם מישהו אחר היה כותב את התסריט".

"אני גפילטע פיש מעורב בסחוג", היא מעידה על עצמה בהומור, "הפולניות, מה שבא לי מאמא שלי, אביבה, אשת חינוך, היא חלק ממני בדיוק כמו התימניות, כיאה לבתו של יוסי עטרי, דוקטור להנדסה גרעינית, אחיהן של האחיות עטרי - יונה ושוש, עליהן השלום וגלי, תאריך ימים. לצד עיסוקו המדעי הוא שר מקסים. אומרים עלי שבאופי שלי יש בי המון מאמא שלי, אשה מאד תיאטרלית, שהשפיעה עלי המון, למרות שהיא לא מהתחום".

לדבריה, השירה הלכה אצלה תמיד עם משחק. כבר בגיל 15 כיכבה בראשון-לציון, עיר-הולדתה, בלהקת "קול ראשון" בתפקיד אניטה בהפקה מקומית של "סיפור הפרברים". "התפקיד הזה ממש שם אותי על הבמה ופתח אותי, מי שהייתה עד אז די חסרת ביטחון", מספרת עטרי. "בבת אחת השתחרר שם משהו".

כששרה בצבא בלהקת חיל החינוך, ידעה שהיא המשיכה מסורת משפחתית מפוארת, לאחר שדודתה, יונה עטרי, הייתה במחזור הראשון של להקת הנח"ל. לדבריה, שאבה עידוד מדודותיה המפורסמות. "הן היו באות אפילו להופעה הכי מצ'וקמקת שלי, גם אם הופעתי רק בתור עציץ בצד", היא מעידה. "אף פעם אל תתביישי בהיותך עטרי', הייתה אומרת לי שושקה (הקריינית המיתולוגית שוש עטרי, שהלכה לעולמה לפני תריסר שנים - י. ב-א), זכרונה לברכה".

שי לי עטרי (צילום: טל שחר)שי לי עטרי (צילום: טל שחר)

מערכת יחסים מיוחדת הייתה לה עם יונה, בכורת האחיות עטרי, שנפטרה אשתקד: "כשהייתי נערה, יונה, שהייתה דודה נהדרת, שאלה אותי אם אני רוצה ללכת לעולם של האמנויות. כשהשבתי בחיוב, היא שיננה לי שבמקצוע הזה צריך לעבוד מאוד קשה. יונה, שהייתה מלאה תשוקה לתיאטרון גם בגיל מתקדם, הייתה המורה הפרטית שלי לקראת אודישנים ותמיד חיכתה לי עם עוגיות שידעה שאני אוהבת".

וגלי היא תמיד גלי. מי שמכיר אותה, יודע כמה שהיא מצחיקה מחוץ לבמה. "גלי ואני מדברות הרבה על מוזיקה, אבל תמיד זה מתגלגל בינינו להומור", מדליפה שי-לי. "אנחנו אוהבות לעשות אותם צחוקים, עם אותם מבטאים וגם חיקויים. אם היה קשה בתקופה הממושכת שבה הייתי מאושפזת לאחר התאונה, כשדודה גלי הייתה באה לבקר, היא הייתה מרימה אותי. אין עליה".

היכן הזמרת שי-לי עטרי, שהבטיחה כה רבות?
"כרגע היא מתבוננת על העולם ומוצאת שהוא נורא יפה".

יכול להיות שנפגוש אותך מתישהו כבמאית המזמרת?
"איך שהבנת מהסיפור שלי, אצלי הכל יכול להיות". 

בינתיים האם המזוודות בהיכון אצלך לקראת הנסיעה לקאן?
"הן מוכנות, גם אני ואז הקורונה ביטלה הכל. פסטיבל קאן נדחה לאוגוסט וכבר ברור שזה לא יקרה. אולי באוקטובר. אני מוכנה".